1, ש"ז, סמי' חֲצִיר, מ"ר *חֲצִירִים, — א) עשב, ירק, Gras; herbe; grass: לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חָצִיר ונחיה סוס ופרד מ"א יח ה. כי יבש חָצִיר כלה דשא ירק לא היה ישע' יה ו. וצמחו בבין חָצִיר כערבים על יבלי מים שם מד ד. והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חָצִיר לקנה וגמא שם לה ז. הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חָצִיר כבקר יאכל איוב מ יה. מצמיח חָצִיר לבהמה ועשב לעבדת האדם תהל' קד יד. המצמיח הרים חָצִיר נותן לבהמה לחמה שם קמז ח-ט. גלה חָצִיר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים משלי כז כה. — ולדמיון לקצר החיים ומהירות הכְּלָיָה: וישביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חֲצִיר גגות ושדמה לפני קמה ישע' לז כז. כל הבשר חָצִיר וכל חסדו כציץ השדה יבש חָצִיר נבל ציץ כי רוח יי' נשבה בו אכן חָצִיר העם שם מ ו-ז. מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חָצִיר ינתן שם נא יב. עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חָצִיר ייבש איוב ח יב. כי כֶחָצִיר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון תהל' לז ב. אנוש כְּחָצִיר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו שם קג יה-יו. יהיו כַּחֲצִיר גגות שקדמת שלף יבש שם קכט ו. — ואמר המליץ: הלא איש עת כזה נבחן ונבר הכל חסדו כציץ או כחצירים מנח' מלונזנו, דרך חיים ב. — ובהרחבה, השדה שבו יצמח חָצִיר, Aue, Wiese; pré, prairie; meadow: והיתה נוה תנים חָצִיר לבנות יענה ישע' לד יג. — ב) ירק ממין הבצלים, רחב העלים, ישתמשו בו לתבל בו התבשיל וחי ללפת בו את הפת, Porree; poireau; leek: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת הֶחָצִיר2 ואת הבצלים ואת השומים במד' יא ה. החציר וירקות שדה שליקטן להטיל בהן רשאי להטיל בהן למאכל בהמה אין רשאי להטיל בהן תוספתא שבי' ה יו. ומי שהוא עצור יזהר מאלו הדברים שכתבתי וישתה מררת שור במים פושרין או דבש שנתבשל עם מיץ דם או מיץ עלי החציר והעולשין עם דבש מ' אלדבי, ש"א ד. — ומ"ר *חֲצִירִים: לא הוזכרו רמוני בדאן וחצירי גב אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום כלים יז ה. — ואמר המליץ: ולא תשתה עדי תרעב ותצמא והכבד באחרית האכילה וחרדל עם צנון גם החצירים באוכלך אל תתאו מים ר"י חריזי, רפוא' הגויים.