*, ש"נ, — שה"פ מן חָצָץ:  משום חציצה (ב"ק פב.).  לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים (זבח' יט.).  חציצה  הפוסלת בטבילה (רש"י ערוב' ד.).  — ואמר הפיטן:  חֲצִיצַת חפיפת לכלוך שרץ הלח, טבילת טהרת צנור מימך יקלח, כי אתה ה' רב טוב וסלח (סליח' ער"ה, אב לרחם).  — ובהשאלה:  ואמר הפילוסוף עצימת העין חציצה בפני התאוה (מאמ' השכל לראב"ן, דבור א).