*1, — קל נמצא בתו"מ בסגנון עברי רק בפָעול חָצוּף, עי' זה הערך.
— הִפע', *הֶחְצִיף, פ"ע, — היה חָצוּף, התנהג כמו חצוף: למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים וכו' אמר להם לא דייכם שניוולתם פלטין באבנים ובעצים שעמדה לי בכמה יציאות אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא (מד"ר קהל', מה יתרון). כל המחציף פניו במלכות בית דוד מתחייב הוא (למעלה) (שם, טובה חכמה). שלא החציף להעבירה על דת (מרדכי כתוב' קפ"ו). יש אתו אחזת מרעים ואגודת פועלי און מינים ואפקרוסים מחזיקים ואומרים לו הגבה שמלתך מחציפים פניהם נגד יראי ה' ושומרי תורתו (אגר' ספורנו, JQR VIII, 518). — ובמשמ' פ"י, החציף עצמו: לא הוצרך שרות תחציף עצמה כל כך כתמר (ר"י קארו, מגיד מישר', וישב).
— פִע', °חִצֵּף, פ"י, — עשהו חָצוּף: לכל הבא עלינו מעט קצפת, לרעה עזרו גוי עז חִצַּפְתָּ, כף עין בעין מפרוע אספת, כלפי חסד זרוע גבוי חשפת (סליח' ב עי"ת, תוחלת).
— פֻע', °חֻצַּף, מְחֻצָּף, מְחֻצָּפָה: נוותיו שמאד יפות, חנפות בם מאוספות, וזומם עם מנאפות, וכל דוות מחוצפות (מבורך בן נתן, לקו"ק סז).
— הִתפ', °הִתְחַצֵּף, — כמו החציף: ואזכר להם דברי עוונות ראשונים והחוצפות אשר התחצפו אותם החכמים בשם וסכלים בפועל על דברי רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות (אגר' ר' הלל החסר, טעם זקנ' עב:).
1 בארמ' חציף: חציף עלי בר ישראל דמפריט חטאיה (סוט' ז.), ומצוי הרבה.