*1, ש"נ, — מדת החָצוּף, Frechheit; arrogance: גור אריה יהודה מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצפה של גוריו (מד"ר בראש' צח).  וימהר וירוץ אליו לקרוא תגר על מדה זו וכו' ומי גרם לו החוצפה הזאת הלא הוא אשר נשמן בזמן טובו (ר"מ אלשיך, איוב טו כו).  ואזכר להם (לחכמי אשכנז וצרפת) דברי עונות ראשונים והחוצפות אשר התחצפו החכמים בשם וסכלים בפועל על דברי רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות (מאגר' ר' הלל החסרף טעם זקנ' עב:). — ומשל: חוצפה2 מלכות בלא כתר (רב נחמן, סנה' קה.).  חוצפה אפילו נגד השמים מועילה (רב ששת, שם).