1, ש"ז, מ"ר חֲצָצִים, חֲצָצֶיךָ, — א) אבנים קטנות חלקות, Steinchen, Kies; caillou; gravelstone: ויגרס בֶּחָצָץ שני הכפישני באפר (איכ' ג יו). ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חָצָץ (משלי כ יז). — ואמר הפיטן: תחתיות ארץ זמר שמעו תנּו צדקותיו חצץ הולכי נתיבות (משו' בר קלוני', עבודה, אמיץ כח). — ומ"ר, בהשאלה לברקים: זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף חֲצָצֶיךָ2 יתהלכו (תהל' עז יח). — ואמר הפיטן: הסיר אופני גלגלם, ונהגם בכבדות להכשילם, זרמו עבות למולם, חצציך הלכו לשכלם, טבעו בבוץ רגלם (יוצר ז פסח, אבד). — וכמו חֵץ, ואמר המשורר: הטוב כי יטמא מענהו מרמה ויצהל ויאהל במקהל רשעים, וישלח חצציו ברקיו וחציו לכלות מנאציו ומטעה וטועים (ר"ש בונאפיד, תני קול). — ב) °מחלת האבן בכליות: ישתתפו הכליות והמקוה בסבת הולד השתן והחצץ כי החצץ ישלם הולדו מחמר נפעל ומכח פועל (קאנון ג י ח). ואעפ"י שיובדלו שני החצצים הנה יהיה חצץ הכליות יותר רך ויותר קטן ויותר נוטה לאדום וחצץ המקוה יותר גדול (שם ו ב ד). הולדת החצץ לא יהיה כי אם במקוה ובכליות (פרקי משה ו). והחצץ הנולד בכליות ובכיס השתן מתילד מליחה עבה מתקשה (מ' אלדבי, ש"א ד). והחצץ המתילד בכיס השתן אמנם התילדו יהיה בחללו וכו' (שם). — ואמר המליץ: אם תחזה זרים בעזות מצח, חצים לנגדך כוננו על יתר, אם יארבו לך ופחי רצח, חנם לרגלך טמנו בסתר, דֹם דוד לצור עליון והוא לנצח, יביא בכליותם חצצים יתר, אמנם מאומה בחרי אל תעש, כי לאוילים יהרג הכעש (מתק שפת' לרע"פ 582). — ג) °כנוי להראשונה משלשת הטפות המרות שהממונה על נשמת המת מטיף לתוך הכוס שהוא משקה אותה מיד אחרי הפרדה מהגוף: ואיזהו כוס התרעלה בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה הנקרא כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה ובכוס הזה ג' טיפות הא' חצץ והא' מר ממות והא' קובעת (ראש' חכמה, היראה יג).