1 עי' הערה לקמן.

2 כבר העיר ר"י חיוג: מחצצים בקלות ושרשו להדגש. ע"כ.  וכן החדשים.  ונתלבטו המפרשים הקדמונ' והאחרונ' בפרוש מלה זו.  השבעים תרגמו ὰναϰρουμένον, שר"ל ההודפים ודוחים לאחור.  הירונ' תרגם כלל לא לפי הנוסחה המסורה, אלא כאלו  היה כתוב: במקום שנשברו מרכבות האויב.  ת"י מבאר דרך דרש במליצה ארוכה: מאתר דהוו אנסין להון ונסבין מה דבידיהון בית מכונת לסטין ומתובת מוכסין על גובין בית שקיא דמיא לאתר דהואה נפקן בנתא דישראל לממלי מיא דלא הואה יכלין לאשמעא קל טרפת פרסת רגליהון מן קדם סנאה ומעיקא. ע"כ.  והנה מהירונ' ומת"י נראה קצת כי היתה להם גרסה "מקום" תחת "מקול", אך תרגום השבעים הוא לפי הנוסח המסור: מקול.  מהמבארים היהודים הקדמונים הראשון הוא מנחם, אמר וז"ל: מקול מחצצים ויצא חצץ כלו פתרונם לפי ענינם סדרים ומערכות וכה פתרון מקול מחצצים מקום מערכות המלחמה ומסדרי הקרב מקום הנורא שם יתנו צדקות יי'. ע"כ.  ר"י חיוג פרש מחצצים במשמ' חץ, אך הביא כי יש מי שפרשו מחצצים כמו מספר חדשיו חֻצצו.  ריב"ג הסתפק בהודעה שכבר נזכרה מלה זו בספ' אותיות הכפל, ובעצמו לא פרש כלום, ונראה כי הסכים לפרושו של ר"י חיוג מלשון חץ.  רש"י הביא בתחלה דעת פרושו של מנחם, והוסיף וז"ל: ד"א מקול מחצצים בין משאבים כשהייתם הולכים בין משאבים לשאוב מים הייתם יראים מקול אבני' חלוקי הנחל קיזל"ש בלעז שהעובר עליהם נשמע קולם והייתם יראים שלא ירגיש בכם הע"ג מעכשיו אין לחוש על זאת. ע"כ.  רד"ק בהשרשים ובפרושו כמו ר"י חיוג: יורי החצים, וכן רלב"ג, וכן אברבנאל, וכן רוב הבאים אחריהם מהמפרשים היהודים.  רק אבן ברון דמה מחצצים להפעל הערבי חצּ حض שפרושו הוא רץ במהרה.  מהמפרשים הנכרים, הנה גזנ' בעצמו פרש בתחלה כמו"כ במשמ' חץ, ואח"כ במשמ' מחלקים, ור"ל מחלקים השלל, וכך קצת החדשים.  וקצתם (הופמ', קניג ואחרים) פרשו מכים בתף לפי קצב הקול, Takt schlägende, ואחרים פרשו רועים, ויש מי שהגיהו הגהות מתחלפות במקום מחצצים: מצחקים, מחצצרים, וכיוצא בזה.  אך כל הפרושים האלה דחוקים גם לפי הגזרה ובפרט לפי הענין, ואף אחד מהם אינו מספיק ואינו נותן למליצת הכתוב משמעה טבעית, וכלם שללים ממנו כל העֹז והרעננות של השירה הקדומה הזאת.  וכבר הודה בזה הויפט בתנ"ך המגון (P. Haupt, SBOT), והשמיט כל הפסוק הזה מתוך הנוסחה העברית, מפני שאי אפשר לדעתו לרפאו ולהחזיר לו צורתו הקדומה ומשמעתו הטבעית.  וגם האחרון שבהמפרשים הנכרים, Marti, גם הוא מודה כי כל הפרושים אינם מניחים את הדעת, ורק על פי הדחק הוא מסכים להגהה מצחקים במקום מחצצים, ותרגם: Horch wie man scherzt, fröhlich ist zwischen den Tränkrinnen, — ובעבר': האזינה איך מתלוצצים, הכל עלז שם בין השקתות.  וכעין זה מתרגמים רב שאר המתרגמים הנכרים, ומחלישים את כחה של השירה הקדומה ומהפכים אותה לדברים שאין בהם כלום מרוחו של הזמן ההוא.  וכל זה מפני שנעלם מכלם המקור האמתי של מלה זו, והוא השרש חצ'צ' حضض הרשום בהערה להשרש, שהוא משמש בערב' במשמעה שיחסתי בגוף הערך להפעל העברי חִצֵּץ, ושפרשוהו המִלּוֹנים הערבים בהפעלים הנרדפים חַתּ' حثّ וחַרַצ' حرض שמשמעתם היא: העיר והסית והלהיב את פלוני לדבר.  ואמר אלאזהרי: ויקאל חַצַ'צַ'ת حَضَضَت אלקום עלי אלקתאל תחצ'יצ'א אד'א חרצ'תהם, ע"כ, ובעבר': ויאמרו חַצַ'צ' את העם למלחמה כשהעירוהו והסיתוהו והלהיבוהו לזה.  ובבנין הכבד חַאצַּה حاضّة  עליה מחאצּה, העיר והסית כל אחד מהם את חברו.  הרי לנו עדות שאין ספק בה, כי השרש חצץ ובפרט בבנין הכבד חַאצֵּץ, ממש כמו מחצצים שלנו, משמש ‏‏בלשון הערבית בפרט בענין הסתה והלהבה את העם למלחמה על האויב, וע"י משמעה זו להפעל מחצצים מקבלת כל מליצת הכתובים האלה כונה טבעית, עזה, לפי מעמד נפש העם בימי השופטים, כשכֹחות נעוריו ורוח הכבוש והמלחמה המו והתגעשו בקרב נפשו בכל תקפם, ‎‎והכתוב הזה, שלפי כל הפרושים של הקדמונ' והחדשים נדמה אחד מהיותר בלי טעם ומשֻבשים שבמקרא, מתראה לנו לפי הפרוש החדש אמתי בנוסחתו המסורה בלי שום צרך להגהות בדויות, וטבעי ועז לפי כל הענין.  רק הפעל שיחו שבפסוק הקודם, לפי פרושו הרגיל, מקלקל את טבעיות המליצה, וכבר הניפו החדשים את חרבם גם עליו, ורובם הגיהו שירו במקום שיחו.  ואולם גם כאן, הנוסחה המסורה היא האמתית ואין צרך בשום הגהה, אלא שאין שיחו זה מלשון שיח ודבור הרגיל בעבר', כ"א הוא כמו"כ פעל קדום, שלא השתמשו בו אולי הרבה אח"כ בעבר' ונשמר לנו בהשיר הקדום הזה, והוא השרש הערבי שׁיח شيح בשׁין, עפ"י המנהג הקבוע בין שתי הלשונות האלה שהשׁין באחת היא שׂין באחותה, ומשמש במשמ' זהירות והתאמצות עזה וחזקה בדבר מהדברים: שׁאיח شايح אלרג'ל ג'דּׁ פי אלאמר, ר"ל היה זהיר והתאמץ בהדבר, וגם פעל זה שמש בפרט בענין הזהירות וההתאמצות והקנאה במלחמה: קאל אבו זויד אלהזלי ירת'י רג' לא מנ בני עמה ויצפ מואקפה פי אלחרב וכו' בדרת אלי אולהמ פשבקתהמ ושׁאיחת קבל אליום אנכ שיח, — ובעבר': אמר אבו זויד אלהזלי בקוננו על אחד מבני דודו ובתארו מנהגו במלחמה וכו' השכמת אל ראשניהם והקדמת אותם ושחת (ר"ל והתאמצת) עוד לפני היום כי אתה שׁיח (אמיץ וזהיר).  ואמר אלאזהרי: שׁאיח אי קאתל, — ר"ל נלחם עם פלוני.  ואין שום ספק בדבר כי במשמ' זו השתמש במלת שיחו גם המשורר העברי בקריאת זרוזו אל חוקקי ישראל ורוכבי האתונות וישבי על מדין והלכי על דרך, וקרא להם שיחו מקול מחצצים בין המשאבים, ר"ל הזדרזו והתאמצו וקנאו קנאה גדולה, הנה קול המעירים והמלהיבים את העם למלחמה על האויב, שם הם מתנים ומספרים צדקות אלהי ישראל לעמו.  אז ירדו לשערים עם יי'.  רק המלה מִקּוֹל קצת קשה, ויותר היתה המליצה חלקה לוּ היה כתוב קול, בלי המֵם.  אך קושי זה הוא גם לפי פרושי שאר המפרשים, ובמקום כל השבושים ששבשו החדשים בכתוב זה לא נחטא אם נרשה לנו הגהה קלה אחת ונמחוק את המם שבראש המלה מקול.  ואולי אין צרך גם בזה, כי לא מן הנמנעות הוא שתהיה מ זו לא במקום המלה מִן  אלא מ המשקל מפול, והמלה מקול היא שם מנע"ו כמו מָאוֹר, מָנוֹס.  ויש גם בצירי המם מֵרוֹץ, וגם בחירק ודגש אחריו מִשֹׁוֹט, וכמו גם בערב' מִקַאל مِقَال כמו קאל, לשם הפעולה לדבור, ותהיה גם מִקּוֹל צורה עתיקה נרדף להצורה קול, ויצאה אח"כ מהשמוש.  ויש בכתוב זה עוד מלה מסֻפקה, והיא המלה משאבים, שלא באה במקרא אלא במקום הזה בלבד, ופרשוה רוב הקדמונ' והחדשים במשמ' מקום שאיבת המים.  והנה אע"פ שגם לפי הפרוש החדש יתכן בעצם הדבר שנאמר כי הכונה היא שבמקום שאיבת המים הלהיבו את העם למלחמה, בכ"ז צריך להעיר כי אין פרוש זה חוץ מכל ספק, והתרגומים הקדמונ' אינם מסכימים כלם  בתרגומו.  בנוסחה המקובלה של השבעים מלה זו מתורגמת אמנם במשמ' כעין מקור שאיבת מים, אך בנוסחה אחרת היא מתורגמה במשמ' עליזי מלחמה, ובתרגומו של עקילס הגר מתורגמה מלה זו ϰαταλέγοντον , שר"ל הקרואים לעבודת הצבא.  ואין לזה התרגום במקור נדפס 'אתרגום' שום מקור בשרשים העברים, ולכן אין להניח כי הסברה שלו בעצמו עפ"י גזרה שגזר מלה זו מאחד מהשרשים המצויים, ועל כרחנו אנו צריכים להניח כי הוא שמע משמעה זו מאותם שלמד אצלם הלשון העברית, או במקור נדפס 'זוז'  ששמע מלה זו בדבור העברי או הארמי במשמ' זו, אעפ"י שלא מצאנוה אח"כ בתלמוד, שרגיל בו השמוש למושג זה בהמלה מוכתב, שהוא תרגום מרומית.  עכ"פ תרגומו של עקילס להמלה משאבים, שהוא נאה מאד להפעל מחצצים לפי הפרוש החדש, בודאי ראוי להתבוננן בו.  ועי' עוד ערך מַשְׁאַב.  ואין צריך לתמוה כי באו בשירה זו כ"כ מלים שלא היו שגורות אח"כ בלשון.  אדרבה, היה צריך לתמוה אלמלא לא נמצאו בה מלים כאלה, כי הכל מודים שהיא אחת מהיותר עתיקות שנשארו לנו מהלשון העברית, ובודאי נתחברה בזמן הנצחון, ובהיותה שירה שלמדוה על פה נשארה כהויתה ולא נמחקו צורות המלים לפי התפתחות הלשון אח"כ.