, פ"י, עת' יַחֲרֹךְ — שרף קצת, הבהב, sengen; brûler; to char : לא יַחֲרֹךְ רמיה צידו (משלי יב כז).  — ואמר הפיטן: לא יחרכו רמיה צידתם, כי און ועמל תחת שפתם (יוצר ב שבוע', תתערב).  — ומצוי במשמ' זו בספרות המאוחרת: חרכו (את החמץ) קודם זמנו מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו (פסח' כא:).  וברגלים אין מחמירין אלא חורכין אותן ברמץ בלי מליחה (שו"ת תרומ' הדשן קסח).  ופעמים שיפול הברק על בגדים ויחרכם ולא ישרפם (שעה"ש א א ג).  — °וטעם חָרוּךְ: והמרבה לאכול חריפות וכל טעם מפולפל וחרוך ימעט בו הזרע (אסף 15).  — ובהשאלה: והשירה ארוכה, והסיגים חָרְכָה, ורק לא נערכה, לאחד מעשרים (דונש על מנח', לדורש החכמות).

— פִע', *חֵרֵךְ, מְחָרֵךְ: פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בו את האור מפני שהוא מחרך (שבת טז ה).  שחירכו (את החמץ) קודם זמנו (פסח' כא:).  מפני שהוא מחרך גרם כיבוי (שבת קכ:).

— פֻע', *חֹרַך, מְחֹרָך, מְחוּרֶכֶת: מדליקין בפתילה המחורכת ולא בסמרטוטין (תוספתא שבת ב א).  שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין (גמ' שם כט.).   

— נִתפ', *נִתְחָרֵךְ: א"ר יהושע בן לוי (זו האגדה) הכותבה אין לו חלק הדורשה מתחרך השומעה אינו מקבל שכר (ירוש' שבת יה יו ג).  לכרמל שלא נשתנה מברייתו כלל שלא נתחרך ולא נטחן (רגמ"ה כרית' ו:).  — והשערות נתחרכו, במשמ' נעשו מקֻוצים ומתֻלתלים: וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות ועל שלא חזר פניו נתחרך1 שער ראשו וזקנו (תנחומא נח טז).