ב. חֶרֶךְ
° 1, תגרי חרך, כמו תגרי הֶרֶךְ, עי"ש. — ומצוי בצורה זו בספרות: אין ביד הקהל להחכיר כזאת האומנות ומ"ש אומנות הקצבות מהחייטים וסוחרי המשי והפשתן ותגרי חרך וכדומה (שו"ת חת"ס, חו"מ סא). מיהו מ"ש מחותני הגנ"י לחוש ג"כ למוכרי תבלין ותגרי חרך ונראה דלא שכיחי כלל שיהי' בחצר השותפים כי רובם ככולם יש להם חנות פתוח לרה"ר (שם צב). תגרי חרך שבירושלים היו אומרים בואו וקחו לכם תבלין למצוה כגון קנמון וכיוצא בו (ר"ח פסח' קטז.). יורו עליו בשמים ראש כדי שיהיה נערך ותבלין שיקנו מתגרי חרך (ר' קלוני', אבן בחן סה)
1 כך בחית בנוסח' הדפוס ובכ"י (ד"ס) במקום הגרסה הרך בהא שבהערוך, ועי' בהערה לערך הרך שהכרעתי כגרסת הערוך, ואעפי"כ גם להגרסה חרך בחת יש זכות בלשון.