1, חֶרֶם, בכנ' חֶרְמִי, מ"ר חֲרָמִים, — א) דבר מָנוּע מאדם, שאסור לו להנות ממנו, אם מפני שהקדיש את הדבר לגבוה או מפני שצריך לכלות את הדבר ולהעבירו מן העולם, Verbotenes; chose défendue; prohibited thing: אך כל חֵרֶם2 אשר יחרם איש ליי' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חֵרֶם קדש קדשים הוא ליי' ויקר' כז כח. והיה השדה (אשר הקדיש) בצאתו ביבל קדש ליי' כשדה הַחֵרֶם לכהן תהיה אחזתו שם כא. כל חֵרֶם בישראל לך (לאהרן) יהיה במד' יח יד. רק הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל (של יריחו שלכדוה בני ישראל) נתנו אוצר בית יי' וכו' וימעלו בני ישראל מעל בַּחֵרֶם ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן הַחֵרֶם ויחר אף יי' בבני ישראל יהוש' ו כד-ז א. חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן הַחֵרֶם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם שם ז יא. והמנחה והחטאת והאשם המה (הכהנים) יאכלום וכל חֵרֶם בישראל להם יהיה יחזק' מד כט. — ומ"ר: ואלו ניתנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן חלה ד ט. כל כנוי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים נדר' א א. ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית וכו' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים ערכ' ח ו. הערכין והחרמים והקדישות סנה' פח.. סתם חרמים ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים נדר' ב ד. חרמי כהנים אין להם פדיון אלא ניתנים לכהנים ערכ' ח ו.  חרמי כהנים שהקדישן להקדש המזבח או להקדש בדק הבית לא עשה כלום תוספתא שם ד ל. קדשי מזבח שהתפיסו לחרמי כהנים לא עשו כלום תמור' לב.. כנגד ד' חרמין שהוא עתיד לפשוט את ידיו בהן ואלו הן ד' חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של יריחו וחרמו של מדין מד"ר בראש' פה. — ודבר שנגזרה עליו כְּלָיָה ואבדון:  והיתה העיר (הלכודה) חֵרֶם היא וכל אשר בה ליי' רק רחב הזונה תחיה יהוש' ו יז. ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית הַחֵרֶם (של עמלק שצוה שמואל להשמיד הכל) לזבח ליי' אלהיך בגלגל ש"א יה כא. ואת כל שללה (של העיר הלכודה) תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל וכו' ולא ידבק בידך מאומה מן הַחֵרֶם למען ישוב יי' מחרון אפו דבר' יג יז-יח. — ודבר נתעב שראוי שינתן לכליה ואבדון: פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יי' אלהיך הוא ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חֵרֶם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חֵרֶם הוא דבר' ז כה-כו. — ובמשמ' מעשה תועבה, מַעַל בְּהַחֵרֶם: כי כה אמר יי' אלהי ישראל חֵרֶם בקרבך ישראל (שאיש אחד מעל בחרם ולקח לו דבר ממנו) לא תוכל לקום לפני איביך עד הסירכם הַחֵרֶם מקרבכם וכו' והיה הנלכד בַּחֵרֶם ישרף באש יהוש' ז יג-יה. — ועושה מעשה התועבה, המועל בחרם: ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם ערף יפנו לפני איביהם כי היו לְחֵרֶם לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו הַחֵרֶם מקרבכם שם יב. — ומליצה, שם דבר פלוני לְחֵרֶם, לאמר לדבר נתעב שראוי בשביל זה לִכְלָיָה: ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לְחֵרֶם ועכרתם אותו שם ו יח. — ונתן את פלוני לְחֵרֶם, גזר עליו כְּלָיָה: אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי ואחלל שרי קדש ואתנה לַחֵרֶם יעקב וישראל לגדופים ישע' מג כז-כה. — הכה את העיר חֵרֶם, לכדה ונתנה לְחֵרֶם: פן אבוא והיכיתי את הארץ חֵרֶם מלא' ג כד. — ובמשמ' חֻרבן: וישבו בה (ישראל בירושלם) וְחֶרֶם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח זכר' יד יא. — איש חֶרְמוֹ, עַם חֶרְמוֹ, שגזר עליו חֵרֶם כליה והשמד: ויאמר אליו (הנביא למלך ישראל אשר שלח את מלך דמשק מידיו חפשי) כה אמר יי' יען שלחת את איש חֶרְמִי מיד והיתה נפשך תחת נפשו מ"א כ מב. כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חֶרְמִי למשפט ישע' לד ה. — ואמר בן סירא: אשר לא נשא לנסיכי קדם המורים בגבורתם ולא חמל על מגורי לוט המתעברים בגאותם ולא חמל על גוי חרם הנורשים3 בעונם ב"ס גני' יו ז-ט. — ב) *התיחד אח"כ בפרט למעשה רָשוּת דתית שמטלת חובה על אדם ומבדלת ומפרשת מתוך העדה את אחד מיחידיה בכח הדת ובאלות וקללות וכדומה, וגוזרת שאיש מהעדה לא יהיה בשום מגע ומשא4, Bann; anathème; -thema: אמר להם יהודה (לאחיו) ראובן אין בכאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה מה עשו שתפו להקב"ה באותו חרם שלא יגיד לאביהם וכו' הגידו לו (לראובן) את המעשה ואת החרם ושתק ואף הב"ה אעפ"י שכתיב בו מגיד דבריו ליעקב דבר זה לא הגיד מפני החרם משפ' החרם לרמב"ן בשם מדרש אגדה. איזהו חרם ואיזהו שמתא שמתא היא נדוי שמנדין אותו וכותבין עליו פתיחא לאחר שמנדין אותו שלשים יום ואינו חוזר כותבין עליו חרם ומוציאין אותו מכלל ישראל תשו' הגא', שע"צ עה. אל יאמר אדם לא שמעתי החרם ולא כללתי בה עצמי צא ולמד מיהונתן בן שאול כי לא ידע יהונתן בהשבע אביו ואפ"ה רצה שאול להרוג יהונתן על השבועה ועל החרם בלא ידיעתו תשו' ר"א מגרמיזא. וכיצד מתירין הנידוי או החרם אומר לו שרוי לך ומחול לך רמב"ם ת"ת ז ג. ויחיד מומחה מתיר הנידוי או החרם לבדו שם ו. היהודים העניים שלחו במרוצה לאפיפיור והוא צוה חרם גדול בכל המקומות שיקומו נגד הרועי' ולא הועיל שבט יהוד' ד. ואומרין (בי"ד) בלשון הזה כל העושה כך וכך וכל הפורץ גדר כדבר זה יהיה כחרם או מוחרם הוא זה הלשון סתם נקרא חרם משפ' החרם לרמב"ן, בסוף כלבו. והחרם נכנס לו (להמוחרם) ברמ"ח אבריו וכלתה את עציו ואת אבניו שם. שהעידו עליו שני העדים שעבר על החרם ופסול לעדות שו"ת ריב"ש רסו. שהעובר על חרם הקהל פסול הוא שם. כל העובר על החרם כאלו עובר על כל התורה כלה כלבו, סי' קלט, בשם אמרו חז"ל. מלשין יכולים להכריחו בכח חרם לומר מה שאמר שם קיו. וכל האיש אשר ימלאנו לבו לבקש מאחד מהאנשים ההמה דבר מכל הכתוב פה או יבטא בשפתיו יחול עליו חרם האל י"ת ומלאכיו הקדושים ובני האדם ורבץ בו החרם עד יהיה מוסר לכל רואיו שו"ת מהרשד"ם, חו"מ שסד. — ומ"ר חֲרָמִים: כל נדרים ואסרים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאסרנו נוסח כל נדרי מרסע"ג, בסוף כלבו. — ומ"ר חֲרָמוֹת: ובכל החרמות והאלות והקללות והנדויין והשמתות שנעשו מימות משה רבנו ועד עכשיו שם. מכל אלה יש חרמות חמורות מגאוני עולם כלבו, סי' קיו. טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו שו"ע אה"ע א יא. — °חרם רבנו גרשון: והחרם ששם רבנו גרשון שלא לישא שתי נשים אין להתירו רק במאה אנשים כלבו, סי' קיו. והעם רננו אחריו מטעם חרם רבינו גרשון ז"ל כי קרובי המקודשת הראשונה מאיימים עליו להלשינו ומורים התר לעצמם על כי עבר חרם ר"ג שו"ת רשד"ם, אה"ע עח. שמקבלים עליהם חרם רבינו גרשון שלא לישא אשה על אשתו שם. למי שעבר על חרם רבינו גרשון או על חרם הקהל ונשא אשה אחרת על אשתו שו"ת מהר"א מזרחי א יד. תראו שזה רבי יודא מינץ כתב שאני עברתי חרם רבנו גרשון שו"ת מהר"י מינץ י. — ואמר המליץ: טוב לי לשבוע מטוב וממגד, מהיות חיי תלואים מנגד, כי כמה פעמים ריקות בטני לא יניחני לישון, ואני לא קבלתי חרם רבנו גרשון, לכן זכר טוב רחש לבי, אשר לא ימצא עון בי בגיד' הזמן ז.