*1, חֲשָׁד2, ש"ז,  מ"ר חֲשָׁדִים, — מחשבה של השערה אדות דבר בלי ודאות ובלי יסוד, רק דרך השערה פחות או יותר קרובה להתקבל, Verdacht; soupçon; suspicion : לא יקשור גמלים זה לזה וימשוך א"ר בא מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת (ירוש' שבת ה ז.).  קיווץ לא יתרום מפני החשד (שם שקל' ג מז ג).  מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקין (ברכ' ג.).  בשביל ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני החשד וכו' שלא יהיו עוברין ושבין אומרים תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו (שבת כג.).  הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו וכו' וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ ויכנס מפני החשד ( שיחשדוהו שלא נטל) אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל שתי ידיו (יומ' ל.).  כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם היכן אהרן וכו' עמד משה בתפילה ואמר רבש"ע הוציאנו מן החשד מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם (מד"ר במד' יט).  — ואמר החכם: מי שהכניס עצמו בדבר רע ישיגהו החשד (מבחר הפנינים, ישיב' החבורה).  מי שיביא עצמו אל החשד אל יאשים מי שמחשב עליו רע (שם).  — וחשד לטובה: כיון שראיתי כל מי שיבוא יאמר כדבר הראשון ובאו השמועות (בדבר המשיח דוד אלראי) שמועה אחר שמועה נכנס בלבי חשד ואמרתי שמא אמת הדבר (אגר' משנ' תתקמו, REJ 1882, 174).