1, ש"ז, בכנ' חָשְׁכִּי, — ההפך מן אור, העדר האור, שאין העין רֹאה כלום, Finsternis; obscurité; darkness:  ויהי חֹשֶךְ אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו (שמות י כב-כג).  ויבדל אלהים בין האור ובין הַחֹשֶךְ ויקרא אלהים לאור יום וְלַחֹשֶךְ קרא לילה (שמות י כב-כג).  יום חֹשֶךְ ואפלה יום ענן וערפל (שמות י כב-כג).  תשת חֹשֶךְ ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון (שמות י כב-כג).  — וכנוי להלילה:  ויהי השער לסגור בַּחֹשֶךְ והאנשים יצאו (שמות י כב-כג).  חתר בַּחֹשֶךְ בתים יומם חתמו למו (שמות י כב-כג).  — וביחס למקום שאין בו אור, כלא, קבר, וכיוצא בזה:  להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חֹשֶךְ (שמות י כב-כג).  לאמר לאסורים צאו לאשר בַּחֹשֶךְ הגלו (שמות י כב-כג).  ישבי חֹשֶךְ וצלמות אסירי עני וברזל (שמות י כב-כג).  — והקבר:  היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון היודע בַּחֹשֶךְ פלאך וצדקתך בארץ נשיה (שמות י כב-כג).  אם אקוה שאול ביתי בַּחֹשֶךְ רפדתי יצועי לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה (שמות י כב-כג).  — בא בַּחֹשֶךְ , ישב במקום שאין בו אור, מפני צער ויגון, או להסתתר מעיני רואים:  שבי דומם ובאי בַּחֹשֶךְ בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות (שמות י כב-כג).  — ובמליצה, כנוי לרע אם חמרי או רוחני ומוסרי, למעשים רעים ומידות רעות:  הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חֹשֶךְ לאור ואור לְחֹשֶךְ שמים מר למתוק ומתוק למר (שמות י כב-כג).  העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חֹשֶךְ (שמות י כב-כג).  — ולצרה וכיוצא בזה:  הוי המתאוים את יום יי' למה זה לכם יום יי' הוא חֹשֶךְ ולא אור (שמות י כב-כג).  הלא חֹשֶךְ יום יי' ולא אור ואפל ולא נגה לו (שמות י כב-כג).  ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חֹשֶךְ (שמות י כב-כג).  יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חֹשֶךְ ואפלה יום ענן וערפל (שמות י כב-כג).  ידע (הרשע) כי נכון בידו יום חֹשֶךְ (שמות י כב-כג).  העם ההלכים בַּחֹשֶךְ ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר (שמות י כב-כג).  אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בַּחֹשֶךְ יי' אור לי (שמות י כב-כג).  נקוה לאור והנה חֹשֶךְ לנגהות באפלות נהלך (שמות י כב-כג).  כי הנה הַחֹשֶךְ יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יי' (שמות י כב-כג).  רגלי חסידו ישמר ורשעים בַּחֹשֶךְ ידמו (שמות י כב-כג).  — ובמדרש:  בשנה השנית למלך אחשורוש וירא (מרדכי בחלום) והנה רעש גדול וחזק ובהלה על הארץ וכו' ויקומו כל הגוים על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ ויהיה היום ההוא חושך לכל העולם ויצר לגוי הקטן מאד ויזעקו אל ה' (שמות י כב-כג).  — ובמשמ' יגון וצער, ההפך משמחה:  גם כל ימיו בַּחֹשֶךְ יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף (שמות י כב-כג).  ואמר המשורר:  דיך כי מלכך יגן בעדך, ובארץ חשכך יכין צעדך (שמות י כב-כג).  — וכנוי ללא ידיעה וסכלות:  כי אתה נירי יי' ויי' יגיה חָשְׁכִּי (שמות י כב-כג).  — הוא הלך בַּחֹשֶךְ, בסכלות ולא ידיעה:  החכם עיניו בראשו והכסיל בַּחֹשֶךְ ילך (שמות י כב-כג).  — ובמשמ' הֶעלם, שאין איש יודע מזה כלום:  כי בהבל בא וּבַחֹשֶךְ שמו יכסה (שמות י כב-כג).  — *שר הַחֹשֶךְ, המלאך הממונה על הַחֹשֶךְ:  שבשעה שברא הקב"ה את עולמו אמר לו לשר החשך סור מלפני מפני שאני מבקש לבראות את העולם באורה ושרו של חשך דומה לשד (שמות י כב-כג).  — דבר של חֹשֶךְ, דבר לא נכון, דבר משֻבש:  אמר להן (למך לנשיו) כי איש הרגתי לפצעי וכו' קין הרג ונתלה לו ז' דורות ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי ע"ז רבי אומר הרי זה ק"ו של חשך א"כ מהיכן גובה הקב"ה שטר חובו מד"ר בראש' כג.

אוֹר, עי' במקומו.  — אפל, אפלה.  — אִישׁוֹן אֱשׁוֹן.

כהה.

לַיְלָה, עי' במקומו.  — *לִקוּי חַמָּה, לִקוּי לבנה.

*נעמן, אוצר החשך בשמים.

עָנָן. — עֶרֶב, בין עַרְבַּיִם.  —  ערפל.  —  עתם.

צֵל. —  צַלְמָוֶת.

קָדַר, קָדַר השׁמשׁ.  —  קַדרוּת.

שָׁחוֹר. —  *שְׁקִיעַת החמה.