* 1, ש"ז, מ"ר טַוָּסִים, — א) עוף שלהנקבה יש זנב ארוך שנוצותיו מגֻונות בגונים ירקרקים ומזהירים בציורים יפים, Pfau; paon; peacock: אי זהו ירקרק שבירוקים ר"ל אומר כשעוה וכו' סומכוס אמר ככנפי טווס (ירוש' סוכ' ג נג ד). תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה (ב"ק נה.). ואת כל עוף כנף זה הטווס (מד"ר בראש' ז). הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול היה מהלך אצל הטווס (שם כח). בא וראה הטווס הזה שבו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונין והוא נוצר מטיפה אחת של לובן (תנחומא תזריע ג). למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות טווס על שולחני הלך אוהבו מיד והביא את הטווס והעמידו על השולחן רץ להביא את המאכלת לשוחטו צווחו המלך ואמר לו מה אתה עושה (אגד' בראש' לא). — ומ"ר: כמה טווסין וכמה פסיונין יש לי (מד"ר קהל', טוב אחרית). בשעה שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות היה משה סבור שיקריב טווסים או פסיונים או אווזים (פסיק' רבתי, שור או כשב). — ואמר המליץ: והיה כראותו כי לפי סברתו דעת ותבונה סובבים אותו יסתכל בדבריו הנעימים כהסתכל הטווס בנוצתו יעיר על עצמו פקיחות גדולה (ר' קלוני', אבן בחן לג). הלובש בגדי רקמה והוא ערום משכל וערמה ידמה לטווס אשר יסירו נוצותיו וישאר כתרנגלת ערומה (שעשוע' לר' זבדא 24). וכן ידמה (האדם) לטווסים בכספו מעילים בעלי מראה יקרים (בתי הנפ' והלחשים). — ב) °נוצות מגונות בראש קצת העופות: שהודו כפות שיש לו בראש כעין טווס וכפות (רגמ"ה חול' סג.).
1 מיונית ταώς, אך כבר נתאזרחה בלשון. וכן בסור' וערבית.