*, ש"ז, מ"ר טוֹעִים, —  מי שטועה בדבר:  אמר ר"י אפילו טועה שבטועין אינו טועה בדבר הזה (ירוש' ר"ה ב נח.). —  ובפרט כנוי למי שטעו אחרי הנוצרים הראשונים:  אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי טועין נושרין מחיקו (חגי' טו:).  ואין כותבין גט מיאון אא"כ מכירין (מפני שחוששים) לב"ד טועין (יבמ' קו.).