*, ש"ז, מ"ר טוֹעֲנִים, —  א) בינוני מן טָעַן. —  ב) מי שטוען על חברו, מי שתובע מחברו:  ואם טען טוען איך נקרא אות שאיננו כתוב וכו' (ראב"ע, צחות ד.).  ואם טען טוען למה הוצרכו לשום שו"א וכו' (שם).  אם טען הטוען שבית דין חייבוך לשלם לי מאה דינרין משום שחבלת בי (רמב"ם טוען ונטען א יז).  התחיל הטוען ואמר כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו אמר כור שעורים יש לי בידך (שם ג יא).  וכן אם טען הטוען ואמר זה חייב לי מנה וכו' ואח"כ הביא הטוען עדים שהלוהו בפניהם (שם ו א).  שהביא הטוען עדים שזה ידוע שהוא עבדו וכו' ויחזור העבד לבעליו וישבע הטוען שלא מכר ולא נתן (שם י ד). —  ג) °כמו עורך דין, מי שטוען לזכות פלוני:  וכן הזהיר למדבר המליץ והטוען בפני הדיין בעד הבעלי דינים תובע או נתבע וכו'  יש עוד בהם למוד טוב אל החכם המליץ והטוען וכו' כשיתברר לך שקרות דברי הטוען תתרחק ממנו ולא תקבלם (ר"י אברבנאל, משפט').  לא שכרת טוען שיטעון יפה כנגד אותו עורר (שטר מכיר', REJ XLVII, 56).