*, פ"י, טָשׁ, אָטוּשׁ, —  טָשׁ בשמן, סָךְ אותו בשמן:  הרק וטש בפניו כנגד חבירו ותלש בשערו (תוספתא ב"ק ט יא).  אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה (פסח' ל:).  אין סכין אותם (את הכירים) שמן ואין טשין אותן במטלת (ביצ' לד.).