1, ש"נ, מ"ר טֻחוֹת, — א) ענן דק מתרומם ומתעגל, dünne Wolke; nuage mince; thin cloud: הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו מי שת בַּטֻּחוֹת2 חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לג-לז). — ב) דבר לא ידוע ולא מובן, etw. ungewisses, unverständl.; chose incertaine, inintelligible; uncertain: הן אמת חפצת בַטֻּחוֹת3 ובסתם חכמה תודיעני (תהל' נא ח). — ועי' °ב. טוּחָה.
1 בערב' טח'א' طخاء, ועי' הערה לקמן.
2 מלה שנעלמה משמעתה האמתית כבר מהקדמונים. השבעים תרגמוה בשתי מלים שפרושן הוא מטוה של נשים, והוא תרגום זר ותמוה מאד. ובעלי התלמוד פרשוה במשמ' כליה, כליות: מי שת בטוחות חכמה אלו הכליות (ר"ה כו.), וכן התרג': בכוליין. וכעין זה גם הירונ' visceribus. הפשיטא: בכסיא, ורסע"ג: ות'אק. המפרשים הקדמונ' שלנו, ריב"ג, רש"י, ראב"ע, רד"ק וכו' פרשו לפי התרגום והתלמוד במשמ' כליות, ועל פי פרוש זה השתמשו במלה טוחות כל הפיטנים במשמ' המחשבה הטמונה ונסתרה שבלב, כמו כליות בהמליצה חוקר כליות, עי' ערך °ב. טוּחַ, °ב. טוּחָה. אך אין שום ספק בדבר כי פרוש זה אינו אמתי, כי אין שום ענין לכליות ומחשבות כאן, שהמליץ מדבר קודם על הענן והגשמים והברקים, ואח"כ עוד פעם על השחקים והעננים, וכליות ומחשבות מפסיקים את המליצה היפה והנהדרה בלי שום צרך ובלי שום שיכות, ומחלישים את כח המליצה ועז יפיה. וכל כרכוריו של קניג (Kö. 2, 61) לישב מליצת המקרא בפרוש טחות ושכוי במשמ' סתרי המחשבות, אינם מועילים כלום. וכדי שיהיה גם פסוק זה במקומו ובהסכמה למה שלפניו ולאחריו צריך שגם בו תהיה הכונה לדבר מהדברים השמימיים והאויריים, וכבר הרגישו בזה קצת החדשים, וראה G. Hoffm. בשתי המלים טחוֹת ושכוי שבפסוק זה שמות לשני מזלות, אך כבר השיגו אחרים על זה שאדות הכוכבים והמזלות מדובר בפסקה שלפני הפסקה המתחלת בפסוק הידעת, ובפסקה זו אין מקום לכוכבים ומזלות. וכדי להציל את יפי המליצה הנשגבה ושלמותה על כרחנו אנו צריכים לאמר כי גם בפסוק זה דבר המליץ על המטר והעננים, וכבר ראה זאת Duhm Dillman, ואחרים, ותרגמו קצתם עננים חשכים, ודוהם תרגם Federwolken, ר"ל העננים המתהוים מפתילי גליד ופרושים כמו מעטה דק על השמים. ומשמ' זו של מין ממיני העננים להמלה טחות היא האמתית בלי שום ספק, כי מלבד הכרח הענין והמליצה יש עוד ראיה מפורשת לזה מלשון הערבית החיה, שיש בה גם מלה זו בצורתה ממש כמו בעברית, היא המלה טח'א' הרשומה בהערה למעלה, ופרשוה הערבים: אלטח'א' אלשהאב אלרקיק אלמרתפע, יקל מא פי אלשמא טח'א' אי שחאב (לשאן אלערב), ובעבר': אלטח'א הוא ענן דק גבוה, יאמרו אין בהשמים טח'א ר"ל ענן. ויש בערב' עוד משקלים אחרים משרש זה במשמ' זו: טחוה, וגם טחיה, ואמר אללחיאני, אומרים מא פי אלשמא טחיה אי שי מנ אלשחאב, ע"כ, ובעבר': אומרים אין בשמים טחיה ר"ל שום דבר מן ענן. ומשמ' זו של טחות מעידה גם על שכוי שפרושה האמתי גם הוא כמו"כ ענן, עי' זה הערך.
3 במקום זה, הפרוש המקובל במשמ' מחשבה נסתרה מתישב, ויותר בדיוק הוא מחשבה או דבור לא ברור ולא מובן, ובמשמ' זו משמשת מלה זו בעצמה גם בערב': ומנ אלכלאמ מא לא יפהמ, ובעבר': ובנוגע לדבור (משמשות המלים טח'א וטח'יה במשמ') מה שאינו מובן. והוא נרדף ממש להמלה סתם, וכן תרגם הירונ' incerta, ואולי יותר נאות להפסיק הכתוב לא אחרי בטחוֹת אלא, כמו השבעים והירונ', אחרי חפצת, ולחבר בטחות עם סתם שלאחריה.