א. טִפְסָר

1, ש"ז, מ"ר טַפְסָרִים, טַפְסְרֵי, טַפְסְרַיִךְ, — שֵׁם תאר לשר משרי אשור: פקדו עליה (על בבל) טִפְסָר העלו סוס כילק סמר (ירמ' נא כז). מנזריך כארבה וְטַפְסְרַיִךְ כגוב גובי (נחום ג יז).  — והשתמשו הפיטנים, המליצים והמשוררים הרבה במלה זו בסהמ"א בכנוי להמלאכים: כי טפסרי טוהר בטעמם יטידוך, כי יודעי יראתך ביחולם ייחדוך (יוצ' יוה"כ, כי אדוקי).  טפסרי מרומים, לרם על רמים, אומרים קדוש (מוס' יוה"כ, אמיצי שחקים).  טפסרי קלל כעין נחושת יצפצף, טהור עינים עליהם יחופף (שם, אילי מרום).  זוכרי זמירות יזמרו בקול יי' מלך, חכמי חידות יחסנו בקול יי' מלך, טפסרי טפוחים יטכסו בקול יי' ימלוך (יוצ' א ר"ה, אדירי איומה).  טכוסי הוד לך סהוד יסהדון כי אתה צורם, יהודוך ויודוך במהללם וטוב שירם, כגבריאל קדוש האל וסנדלפון טפסרם (שבת א אחה"פ, אראלים).  טפוחי שמים, טפסרי אש ומים, טרמני יומים, נכבדי מים (יוצ' א שבוע', אדון אמנני).  — ובמשמ' °שר גדול, אדם נכבד: וממבחר אצילי צובה וגדוליה, ופאר כל קהליה, רופא המלך רבי אלעזר, הוא לעם הקדש טפסר ומנזר, במלוכה נאזר, ובאזור המשרה נאזר (ר"י חריזי, תחכמ' מו). ומכל נדיבי עולם, ושרי תבל כולם, בחרתי בבחיר האל, השר הטפסר רבינו שמואל (הוא, אגר' לשון הזהב).



ַ1 לפי דעת החכמים באשור' טַפַשַרֻ, מרכב מן טפ-דף, ושַרֻ-שר, ר"ל שר הדף, הלוח, במשמ' שר הסופרים וכדומה. 

חיפוש במילון: