1, פ"ע, מקו' טָפוֹף, — הלך בפסיעות קרובות ומהירות זו אחר זו, trippeln; marcher à petits pas; to trip: כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וְטָפוֹף2 תלכנה וברגליהם תעכסנה (ישע' ג יו). — ואמר הפיטן: אשרי עין ראתה טירת יקרת מלך, והכבוד מחופף כעטרה על ראש מלך, והכהן טופף וכה וכה מתהלך, והסגנים אחריו ברוב עם הדרת מלך (רשב"ג, מוס' יוה"כ, אשרי עין). אוזלת וטופפת להרבות חלליה, בביתה לא ישכנו רגליה, גלוית מצח כלענה אחריתה, דרכי שאול ביתה (ר"י הלוי, רהוטה, וירד איש). ישמח (שירי) כל קשי לבב וזעף, עדי כי יהיה הולך וטופף, ולו סהר יהי רואה מאורו, לרגליו ראש יהי משפיל וכופף (ר"י חריזי, תחכמ' יו). והיא (היונה) מצפצפת, וסביבם מעופפת, והולכת וטופפת, ויתבוננו אליה והנה ספר קשור באברתה, ותלוי בנוצתה (שם יב). ובכרמי בת עמי-נדיב מעדנות טופפת, כשושנה חיה לעין נשקפת (יל"ג, הבת השובבה). — ובעב' °טף, כמו כפול חסר: נטוי גרון אחי שכל מהלך ואט עבר ברגל בין וגם טף, עדי קמו לפניו כל ישישים ונחבאו אחי נֹער וכל טף (רמב"ע, תרשיש י). — והצעד יִטְפֹּף: קול צעדך כי יטפף על רצפת בית, קול רוח מתדפק על עלי זית (אד"ם הכהן, כלה נאה וחסודה).
פועֵ', טוֹפֵף, בינ' מְטוֹפֵף, מְטוֹפֶפֶת: וכל אחת מהן מקוטרת בקנה וקדה, לובשת שכיות החמדה, מטופפת בשדה, כאלו היופי עגולה והיא בתוכו נקודה (ר"י חריזי, תחכמ' כ).
1 עי' הערה לקמן.
2 רסע"ג תרגם תח'טרנ, ר"ל תלכנה בגאוה ותתנדנדנה מצד אל צד. מנחם אמר: ופתרון הלוך וטפוף תלכנה כה הוא לפי הענין הולכות בנות ציון נטופות בושם רקוחות במרקח' וראוי להיות טפוף מגזרת נטף ושחלת והלבנה וגמול המפעל יוכיח והיה תחת בשם מק יהיה וגם יתכן להיות טפוף מגזרת והטף אל דרום וכה יהיה פתרונו הלוך וטפוף ואמור תלכנה מדברות גדולות ויוצא עתק מפיהן המלה נוטה הנה והנה נכונה לשתי פנים ראויה לשני ענינים. ע"כ. אך שני הפרושים יחד גזרתם דחוקה ואינם לפי הענין. גם ריב"ג פרש מלה זו בשני פרושים, הראשון במשמ' דומה לתרגום רסע"ג והשני במשמ' פסיעות שוות ונכונות, אמר וז"ל: ומענאה עלי חשב אלמעני תמשיג בתהוע אי באצ'טראב יקאל תהזעת אלמראה פי משיתהא אד'א אצ'טרבת פיהא וכאנה מג'אנש ללשריאני אלד'י יקול פי אשר הציף את מי ים סוף דאטוף לאנ אלעומ אצ'טראב וחרכה ואלערב תצפ אלאבל פי משיהא באלעומ וקד יחשנ ענדי ג'דא אנ ישתק מנ קול אלאואיל רצ'י אללה ענהמ פי קול אללה תבארכ ותעאלי ומלא חפניו וכו' חפניו שאמרו מחוקות או גדושות א"ל רבה לרב אשי לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות אי מעתדלה משתויה לאנ אלשי אלמעתדל אלמשתוי הו בינ אלחואשי פכאנ משיתהנ כאנת באשתוא ואתקאנ תצנעא מנהא ללרג'ל, ע"כ, ובעבר': ופרושו לפי הענין תלכנה הליכה מהירה בנדנוד יאמרו בערב' תהזעאת אלמראה פי משיתהא כשהיא מתנדנדת בה, ויהיה דומה לארמ' שהוא אומר נדנוד ותנועה, והערב יתארו את הגמל בהליכתו בשיטה וכבר טוב אצלי מאד שיהיה נגזר מדברי קדמונינו עה"ש במה שאמר הקב"ה ומלא חפניו וכו' חפניו שאמרו מחוקות או גדושות אמר לו רבה לרב אשי לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, כלומר מכוונות שוות מפני שהדבר המכוון והשוה הוא בין שני הקצוות והיתה הליכתם כאלו היתה מכוונת ושוה ומתוקנת היו עושות זאת למצא חן בעיני האנשים. והנה בתוך המלים הרבות שיש בלשון הערבית למינים המתחלפים של ההליכה יש מלה אחת קרובה מאד גם בצרופה ומכוונת מאד להענין פה והיא זַפּ زَفّ, והשם זפיפ زَفيف אמר אבן שידה באלמחמץ (ג קג): וקד זפ וזפ זפיפא והו משי מתקארב אלח'טו פי עג'לה ושרעה, — ובעבר': זף זפיפא והוא הליכה בפסיעות קרובות במהירות. וכן בלשאן אלערב: אלזפיפ שׂרעה באלמשי מע תקארב אלח'טו וקיל הו אול עדו אלנעאמ וקיל הו כאלד'מיל וקאל אללחיאני אלזפיפ אלאשראע ומקארבה אלח'טו וכו' יכונ ד'לכ פי אלנאש וע'ירהמ, ע"כ, ובעבר': זפיפ מהירות ההליכה עם קרוב הפסיעות וי"א שהוא הריצה הראשונה של הנעמה וי"א שהוא כמו ד'מיל (בערב', שהוא הליכה רכה) ואמר אללחיאני אלזפיפ המהירות והקרבה של הפסיעות וכו' ויהיה באדם ובזולתו.