°1, פ"ע, בינ' טֹרֶה, טוֹרֶה — בהדבור שקל וטָרָה, שֹׁקֵל וְטֹרֶה, עבר שקלתי וטריתי, עתיד אשקול ואטרֶה, כמו נשא ונתן, התוכח בדבר, עִיֵּן בו: עזוב כל אלו הראיות כי עליהם לא אענה ולשטי כזבים לא אפנה כי די שאאמין שהוא יתברך אחד היה הוה ויהיה ואין צורך כלי האי להיות שוקל וטורה (אגר' הויכוח לרש"ט פלקיירא). ונזדקקנו לדבריהם הנאמרים באמת ובצדק ובמאזני השכל שקלנו וטרנו 2 ובכן מלפנינו יצא משפטנו וזאת אשר מצאנו כפי שכלנו אשר מן השמים הורונו (פנק' קראקא כב, שנ' ת'). שקלתי וטריתי בלבי לתור ולעיין על הענין (שו"ת בנימין זאב רכד).
1 בארמ' טרי במשמ' זעזע וזרק: חזייא לההוא גברא דטרייה לרישיה (חול' מה:). וכל מאן דעייל ונפק יהא טרי על אפי (מד"ר ויקר' כו). ושקל וטרי לקח וזרק, כמו נשא ונתן: בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא (חגי' יא:). איניש דאתא מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה (ב"מ סד.).
2 לא לפי הדקדוק, וצריך להיות וטרינו.