1, יֹבֵל, ש"ז, מ"ר יוֹבְלִים, — א) אַיִל, Widder; bélier; ram: וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות והיה במשך בקרן הַיּוֹבֵל בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה (יהוש' ו ד-ה).  ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות יוֹבְלִים לפני ארון יי' (שס ו).  ושבעה הכהנים נשאים שבעה שופרות הַיּוֹבְלִים לפני יי' עברו ותקעו בשופרות (שס ה).  — ובהרחבה, עצם קרן היובל, ונרדף עם שופר: במשך הַיֹּבֵל המה יעלו בהר (שמות יח יג).  — ב) שנת היּוֹבֵל, שנת החמשים של עבודה בשדה בארץ ישראל שנועדה להיות שנת שבתון ודרור לכל העם, והיו מכריזים את תחלת השנה הזאת בתקיעה בשופר של יוֹבֵל, Jubeljahr; jubilé; -lee: וספרת לך שבע שבתת שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשר לחדש וכו' וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יוֹבֵל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו יוֹבֵל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה כי יוֹבֵל הוא קדש תהיה לכם (ויקר' כה ח-יב).  ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת הַיֹּבֵל הוא ובניו עמו (שס נד).  — ובתו"מ: שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות (ר"ה ג ה).  — ומ"ר * יוֹבְלוֹת: באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות (ר"ה א א).  ר' יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים (שס ג ה). שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו (ערכ' יב:).  מאימתי פסקו היובלות משעלה פול מלך אשור ותגלת פלנאסר מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי (מס' עבדים א).  — ואמר המשורר: אהי כעבד לא חֻפש לא אשאלה עוד יובלי, עד מה יריבו תבעיו מאס לבבי מוסרי (ר"י הלוי, לבי שני אורים).