*1, ש"נ, מ"ר יוֹדִים, יוֹדִין, — שֵׁם האות העשירית באלף בית העברית: חמורים העריות שהוא פותח בהן ביוד הא וחותם ביוד הא (ספרא, אחרי קלז). מה להלן שבועה אף כאן שבועה מה להלן ביוד הא אף כאן ביוד הא (מכי' משפט' טו). מם יוד מם מים (ירוש' שביע' א לג:). בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא אחד בהא ואחד ביוד וכו' מה יוד כפוף כך יהיו כל באי העולם כפופין (שם חגי' ב עז ג). העולם הזה נכתב (שמו של אלהים) ביוד הי ונקרא באלף דלת אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביוד הא ונכתב ביוד הא (פסח' נ.). יוד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו (סנה' קז.). אין אנו יודעין אם העוה"ז נברא בהא והעוה"ב ביוד או אם העוה"ז נברא ביוד והעוה"ב בהא (מד"ר בראש' יב). אמר ר"י בן קרחה יוד שנטל הקב"ה משרי נחלקו חציו לשרה וחציו לאברהם (שם מז). באותה שעה עלה יוד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה ואומר רבון העולם לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם (שם שמות ו). שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויוד ממך אינה בטילה לעולם (שם ויקר' יט). אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יוד שהוא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין (שם שה"ש, ראשו כתם). שכן דרכו של נער להיות כותב יוד (שם איכ', לא האמינו). — ובכנ': ולא נאמר שיתכן היותו כמו ויבשהו מן ולא ייחל לבני אדם בעבור שהיוד ממנו קמוצה כי אלו היה משפטו מה שזכר ר' יהודה היתה יודו פתוחה כמו שהוא ולא ייחל לבני אדם (השרש' לריב"ג, חול). — ומ"ר: כתב לאלפים עיינים וכו' לווים יודים וליודים ווין לזיינין נונים ולנונים זיינים (ספרי ואתחנן לו). שלא יכתוב אלפין עיינין וכו' ווין יודין יודין ווין (שבת קג:). — ומצוי מאד בספרות, ואמר המליץ: והחביר יוד יקר, ויגע עיקר, ולו היטב חקר, מצאם נעדרים, בנאמני עדים, אשר הם מגידים, שניהם היודים, לעת מקרה סרים (תשו' תלמ' דונש 82). — ומ"ר יודות: יא יודות שבתורה (אדר"נ נוסח' ב לח). יהיה בה שלש יודות יוד העתיד ויוד הפעל ויוד המשיכה (הור' הקור' 24). — °וראשי האלף: כגון שנגעו יודי הא' בגוף האלף בין אותם שלמעלה בין אותם שלמטה (הלבוש או"ח לב כה).
1 קריאת הספרדים, וסמך לקריאה זו שמה של אות זו ביונית yota. והאשכנזים קוראים יוּּד, וכן הסורים (Nö. Syr. Gram. §9). והנה החליטו רוב החדשים כי משמ' השם הזה הוא יָד, ואמרו כי צורתה של אות זו בכתב העברי הקדום היא כצורת יד, ונשתנה קול הפתח הארוך לקול חולם, כנהוג. אך קצת קשה, יען ברוב שמות אותיות האלף בית ראינו כי השם נשאר בפי כל היהודים בצורתו הקדומה וגם הברת התנועה נשארה בקדמותה, עי' הערה לשם אות אַלף, בֵּית, ובפרט בשם כל כך רגיל בפי העם כמו יד, קשה להניח, כי הוא נשתנה דוקא בשם האות, אעפ"י שהשם כף נשתנה בפי האשכנז' וכמו"כ בפי הסורים לקול החולם (נלד' שם). ואולי היו לפנים שני משקלים גם לשם אבר האחיזה, יָד ויוֹד, כמו שאין ספק בדבר שמלבד השם יוֹם היה עוד שם יָם שממנו מ"ר יָמִים, עי' זה הערך, ופשט השמוש בהשם יד ונשאר השם יוד רק בשם האות.