, ש"ז, מ"ר יוֹעֲצִים, — מי שיֹעֵץ לאדם עצות, ובעל משרה מיוחד בהמלכות, Rath; conseiller; councillor:  אחיתפל הגילני יוֹעֵץ דוד (ש"א יה יב).  ואחיתפל יוֹעֵץ  למלך (דהי"א כז לג).  שר חמשים ונשוא פנים וְיוֹעֵץ וחכם חרשים (ישע' ג ג).  באין תחבלות יפל עם ותשועה ברב יוֹעֵץ (משלי יא יד).  ויאמר  לו הַלְיוֹעֵץ  למלך נתנוך (דהי"ב כה יו).  המלך אין בך אם יוֹעֲצֵךְ אבד כי החזיקך חיל כיולדה (מיכ' ד ט).  וסכרים עליהם יוֹעֲצִים להפר עצתם (עזר' ד ה).  כי המה היו לו יוֹעֲצִים (דהי"ב כב ד).  הפר מחשבות באין סוד וברב יוֹעֲצִים תקום (משלי יה כב).  מוליך יוֹעֲצִים שולל ושפטים יהולל (איוב יב יז).  אך אולים שרי צען חכמי יֹעֲצֵי פרעה עצה נבערה (ישע' יט יא).  עם מלכים וְיֹעֲצֵי ארץ (איוב ג יד).  מרמה בלב חרשי רע וּלְיֹעֲצֵי שלום שמחה (משלי יב כ).  ואשיבה שפטיך כבראשנה וְיֹעֲצַיִךְ כבתחלה (ישע' א כו).  ועלי הטה חסד לפני המלך וְיוֹעֲצָיו ולכל שרי המלך (עזר' ז כח).  — ובתפלה:  השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה (תפל' י"ח, השיבה).  — ° יוֹעֲצֵי רומא, מורשי העיר רומא:  ויאמר להם כה תאמרו לו הנה יועצי רומא וישישיהם מכפרים את פניך במנחה (תולד' אלכסנדר 8, י' הלוי, קבץ ע"י).