ש"נ, בכנ' יוֹנַקְתּוֹ, מ"ר יוֹנְקוֹת, יוֹנְקוֹתָיו, יוֹנְקוֹתֶיהָ, — כמו יוֹנֵק משמ' ב, נטע ילד ורך: רטב הוא לפני שמש ועל גנתו יוֹנַקְתּוֹ תצא (איוב ח יו).  לא יסור מני חשך יֹנַקְתּוֹ תיבש שלהבת (שם יה ל).  אם יכרת (העץ) ועוד יחליף וְיֹנַקְתּוֹ לא תחדל (שם יד ז).  ויך שרשיו כלבנון ילכו יוֹנְקוֹתָיו ויהי כזית הודו (הוש' יד ו-ז).  ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש יֹנְקוֹתָיו רך אקטוף ושתלתי (יחזק' יז כב).  תשלח (הגפן) קציריה עד ים ואל נהר יוֹנְקוֹתֶיהָ (תהל' פ יב).  — ובתו"מ: אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש ר"א אומר אף לא על התמרות אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו (פרה יא יז).  תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות שלא הניצו כל עקר (תוספתא שם יא ז).  הכל לפי גודל השדה הנזרעות ולפי רוב העלין ושלוח היונקות (רמב"ם כלא' ג ח).