יוֹפִיאֵל

°1' ש"ז, — שֵׁם המלאך הממונה על התורה והחכמה: כשהייתי בן י"ג שנה והלכתי אצל ר' נחונייא בן הקנה ושאלתיו שרה של תורה מי הוא ואמר לי יופיאל שמו ותיכף עמדתי והוספתי צער על צער כי בתענית הייתי (הקד' ספ' הקנה).  אחר מיתתו (של מי שהלך מהעוה"ז בלי ידיעת חכמת הקבלה) יופיאל שר החכמה שואל אותו אם יש לו ידיעה ברזין דאורייתא ומי שלא עסק בחכמה זו בשעת מיתתו אעפ"י שיש בידו כמה תורה ומעשים טובים יופיאל זה דוחה אותו לחוץ והשרפים שתחתיו שהם כולם בעלי שש כנפים שורפים אותו בהבלי כנפיהם (עמה"מ, קרית ארבע נה).



1 נזכר שם זה בתרגום ירוש' (דבר' לד ו).  —  ובזהר: האי חיותא יופיאל שמיה ואיהו קיימא בכל רזי דחכמתא וכל אינון מפתחאן דחכמתא קיימין ביה (זהר, פקודי).  בההיא שעתא קרא ליופיאל רב ממנא ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידיה דאתמנון בשמושא דאורייתא (שם, ויקהל).  וזמינא למתיבתא דיליה ותמן אשתעשע בהו באינון דיליה ברזי עלאין וטעמי אורייתא דהוו סתימין בהאי עלמא ויופיאל רב ממנא אזיל מגו מתיבתא עלאה וחתים סתרין ורזין (שם, תוספ' לספ' שמות).

חיפוש במילון: