* 1, ש"נ, מ"ר יוֹרוֹת, — דוּד גדול, מחרס או ממתכת, ירתיחו בו מים וכדומה על האש, Kessel; chaudron; kettel : ולא (נותנין) את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין (שבת א ו).  הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו (ב"ק ט ד).  מוסף היורה של שולקי זיתים (עדי' ז ח).  והוא שתהא היורה עקורה אבל אם היתה היורה קבועה אסורה מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי (ירוש' שבת א ד.).  רב הונא אמר שהקדיחו סממנין אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך (שם ב"ק ט ו ד).  כירה קטנה לשפות עליה יורה קטנה (שבת קב:).  (היה עליו) פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה ואין שם אומן אלא הוא (מו"ק יא:).  נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו (יבמ' קכא:).  וכיצד מגעילן א"ר הונא יורה קטנה בתוך יורה גדולה (ע"ז עו.).  כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב (חול' קח.).  כגון שנפל לתוך יורה רותחת (שם:).  כמה האור שורף כמה העצים בולעים וכמה יורה בולעת (מד"ר ויקר' י).  — ומ"ר: אלו הכלים עיקר עשייתן כדי ליהנות בשכרן כגון היורות הגדולות של נחשת שמבשל בהן (התרומ' מט ד, בשם הרמב"ם).  — *יורות הערביים: האומר הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערביים (מנח' ה ט).  יורות הערביין שהוא חופר בארץ וטח בטיט (כלים ה י).  — ובהשאלה, יוֹרָה של פורענות: אמר הקב"ה שופת אני למואב יורה של פורעניות (שבת א ומד"ר דבר' ב).