ש"ז, מ"ר יוֹרְשִׁים, — מי שירש ירושה מאבותיו, Erbe; héritier; heir: הבנים אין לישראל אם יוֹרֵשׁ אין לו מדוע ירש מלכם את גד (ירמ' מט א).  תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את הַיּוֹרֵשׁ (ש"ב יד ז).  לכֵן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם לְיוֹרְשִׁים כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע (ירמ' ח י).  וירש ישראל את יֹרְשָׁיו (שם מט ב).  — ובתו"מ: אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל (ב"ב ט כ).  יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב (יבמ' ד ג).  נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואח"כ מת הבעל יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון (ב"ב ט ט).  אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא (רמב"ם נחלה ו א).  זה הכלל ביורשין כל שני יורשין שאחד מהם יורש ודאי והשני ספק אין לספק כלום ואם היו שניהם ספק שמא זהו היורש או שמא זה היורש חולקין בשוה (שם ה א).  — יוֹרֵשׁ עצר, עי' עצר.