ב. יָזַל
1, קל לא נמצא.
— הִפע', הִזִּיל, — הִזִּיל את פלוני, בִּזָּה אותו, זלזל בו, verachten; mépriser; to despise: חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הִזִּּילוּהָ2 כי ראו ערותה (איכ' א ח).
1 עי' הערה לקמן.
2 אמרו הקדמונ' והחדשים שהוא מן זלל, והנקוד הוא בדרך לשון ארמ', אך אין צרך בזה, והוא שרש מיוחד מנפ"י יזל, ובערב' ממש במשמ' זו ד'יל ذيل.