— קל לא נמצא.

— פֻע', יֻזַּן, מְיֻזָּן —  רב התאוה לנקבה, בפרט סוס וכדומה, geil; en rut; ruttish: סוסים מְיֻזָּנִים1 משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו (ירמ' ה ח).  — ואמר הפיטן: צהל כסוס מְיֻזָּן וכרכר, צבאיו במשתה שמנים השכר, צוארו לצוד שתה וישכר (שבת א חנכה, אודך).  — והשתמשו במשמ' זו גם בספרות החדשה, ואמר בן זאב: אוהב נבל כסוס מְיֻזָּן תחת כל רוכב צהל יצהל (ב"ס, צרג' ב"ז לג ה).