תה"פ, בהפס' יָחַד,  —  שנים או יותר, דברים או אנשים, מקֻבצים בקבוצה אחת במקום אחד או בזמן אחד, beisammen, zus; ensemble; together :  בהתאסף ראשי עם יַחַד שבטי ישראל (דבר' לג ה).  להשמיד אתי ואת בני יַחַד מנחלת אלהים (ש"ב יד יו).  ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו בם שנים יָחד (ש"א יא יא), ר"ל במקום אחד זה אצל זה.  תנו לי איש ונלחמה יָחַד (שם יז י), ר"ל זה בזה.  ויאספו (אנשי ארם) יָחַד (ש"ב י יה), במקום אחד.  ויקיעם (את בני מיכל בת שאול) בהר לפני יי' ויפלו שבעתים יָחַד (שם כא ט), בזמן אחד ובמקום אחד.  כל קציניך נדדו יַחַד (ישע' כב ג).  הזכירני נשפטה יָחַד (שם מג כו).  יתקבצו כלם יעמדו יפחדו יבשו יָחַד (שם מד יא).  כי אנחנו יַחַד נבנה ליי' אלהי ישראל (עזר' ד ג).  שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח יַחַד אסירים שאננו (איוב ג יז-יח).  פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יַחַד עלי יתמלאון (שם יו י).  יַחַד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם (שם יט יב).  אם עלי אדמתי תזעק וְיַחַד תלמיה יבכיון (שם לא לח).  ורוזנים נוסדו יָחַד על יי' ועל משיחו (תהל' ב ב).  כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יַחַד עלי לקחת נפשי זממו (שם לא יד).  יַחַד עלי יתלחשו כל שנאי (שם מא ח).  האזינו כל ישבי חלד גם בני אדם גם בני איש יַחַד עשיר ואביון (שם מט ב-ג).  —  וקצת במשמ' באופן אחד, דומה זה לזה: כי יראה חכמים ימותו יַחַד כסיל ובער יאבדו (תהל' מט יא).  — ובמשמ' בפעם אחת, בבת אחת: מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יָחַד (ישע' כז ד).  — היה לו על פלוני לב לְיָחַד, להיות אתו בידידות ואהבה: ויצא דויד לפניהם (לפני בני בנימין שבאו אליו) ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב לְיָחַד1 ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח (דהי"א יב יז).