ת"ז, לנק' יְחֵפָה, מ"ר יְחֵפִים, יְחֵפוֹת, — א) שרגליו ערֻמות בלי כל כסות, barfuss; nu-pied; bar-foot: ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יָחֵף וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו (ש"ב יה ל).  לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ מעל רגלך ויעש כן הלך ערום וְיָחֵף (ישע' כ ב).  כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום וְיָחֵף שלש שנים וכו' כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום וְיָחֵף וחשופי שת (שם ג ד).  —  ובתו"מ: וישכב (אחאב) בשק ויתהלך אט וכו' שהיה מהלך יחף (ירוש' סנה' י כח:).  — ולנק': לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות ועכשיו היא מהלכת יחיפה (מד"ר רות, ותלכנה).  — ומ"ר: על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי מעיים (ירוש' שקל' ה מח ד).  שבטו של לוי שהיו טעונין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים (מד"ר במד' ה).  — ב) ש"ז: מנעי רגלך מִיָּחֵף וגרונך במקור נדפס 'וגורנך' מצמאה (ירמ' ב כה).  — ג) °שֵם כנוי לכ"א מכתה אחת של כומרי הנוצרים: ר' אברהם ב"ר אברהם אבינו מצרפת שהיה ראש לכל היחפים שמאס צלמים ובא לחסות בצל כנפי חי עולמים ונשרף על יחוד השם (ספ' הזכרון של מגנצא, REJ 1882, I, 13).