*, פ"י, — כמו יחשׂ, קל לא נמצא.

— פִע', *יִחֵס, אֲיַחֵס, — א) יִחֵס את פלוני, הודיע מוצאו ומולדתו מאבותיו, seine Abst. nachweisen; stater sa généalogie; state his geneal: שלא שנו (היהודים במצרים) שמם כשם שמייחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה כך מייחסן בעלייתן (מכי' בא ה).  התחילו שבטים מבזים אותו (את פינחס) ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"א והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (סנה' פה:).  פנחס בן עלי כהן ה' וגו' אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו (שבת נה:).  מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו של רשע כאן (מד"ר בראש' סב).  מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה וכו' למה שכולם שלמים ושוין כאחד ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות ראובן שמעון לוי וכו' (שם שה"ש, כולך יפה).  אמר הקב"ה לדוד מה צורך היה לי לייחס פרץ חצרון רם עמינדב במקור נדפס "עמינדם" וכו' ישי לא בשבילך מצאתי דוד עבדי (שם, רות בסוף).  נחשון בן עמינדב וגו' ייחסו הכתוב על שם שבטו (שם במד' יג).  אין מיחסין (את הבכורה) ליוסף אלא לראובן (שם בראש' פב).  — ויִחֵס את פלוני, בקש לברר יחוסו: כיון שהלך אהרן ליחס אמרו לו ישראל עד שאתה מיחסנו יחס אלעזר בנך למי הוא נושא לא לבתו של פוטיאל (מד"ר במד' ב).  — ובהשאלה יִחֵס שנותיו וכדומה, עשה חשבון שנותיו: למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב (יבמ' סד.).  — ב) °יִחֵס דבר לדבר, החליט שהדבר ישנו בהדבר, או שהדבר השני עשה את הדבר הראשון וכדומה, zuchreiben; attribuer; to attribut: ומתנאי יחוד האלהים שלא יהיה לו אלהים זולתו ולא ייחס אליו צורה ולא תכונה ולא תנועה ולא העתקה (חו"ה, חשב' הנפש ג).  וא"א לפי זה ליחס אליו יתברך הצד כמו שלא ניחס אליו המקום ומה שייחס אליו הכתוב צד המעלה באמרו היושבי בשמים יושב בשמים ישחק ודומיהם אפשר כי בעבור שהכח האלהי יראה יותר בתנועת הגלגלים וכו' ואולי כי יחס אליו הכתוב הצד כדרך שייחס המקום ושאר התארים הגשמיים על דרך שאמרו דברה תורה בלשון בני אדם (העקר' ב יז).  כדי שלא ליחס עול לאל יתברך (הקד' אוהב משפט לאיוב).  כי רבו הדעות על אדות שם המחבר את הספר הנז' (ספר איוב) וזמנו עד כי רבים יחסוהו למשה רבינו ע"ה ורבים לזולתו (שם).  שהקדמונים היו מיחסים כחות כל הנמצאות לז' כוכבי לכת והיו מיחסים ז' חלקי הישוב אליהם כל חלק לכל כוכב מהם וקצתם היו מיחסים לימי השבוע (מנוה"מ ג א ד ה).   

— פֻע', *יֻחַס, מְיוּחָס, מְיוּחָסָה, —  א) שיש לו יחס, שידוע מוצאו מאבותיו: ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס (הור' יג.).  — מיוחס אחרי פלוני, שנודע שמוצאו ומולדו הוא מפלוני: מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה (שתוקי) שאין זרעו מיוחס אחריו (כתוב' יג:).  — ובפרט מי שנולד ממשפחה הגונה, רמת המעלה וכדומה: יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה (תענ' לא.).  כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על  משפחות מיוחסות שבישראל (קדוש' ע:).  — ובהשאלה  בדברים רוחניים, °מדות מיוחסות וכדומה, חשובות, נעלות: ואתם בני שימו כונתכם על אלו המדות אשר אני זוכר עתה מפני שהן מדות חמודות ומיוחסות אשר יאותו על כל משכיל להתנהג בהם (בית מדות, מעל' החכמה).  — ובמשמ' כנוי, ואמר הפיטן: מיוחס שמו (של חדש תשרי) בשם איתנים, גם להתנוסס עליונים ותחתונים (מוס' א ר"ה, אפד מאז).  —  ב) °מיוחס לדבר, יש לו יחס וחבור וערך להדבר: מאמר המצטרף הוא בתארך הגוף בגוף אחר זולתו והגוף האחר גם כן יהיה מיוחס אליו באותו היחס שבין שניהם (ר"י א"ת, רוח חן י).  — ויוחס דבר לפלוני, החליטו שהדבר יש בו בפלוני, או שפלוני עשהו: אותו (מין הירקון) אשר זכרו אבוקרט בקצת (הספרים) מה שייוחס אליו (קאנון ג יה א ג).  כי לכללות האומה ייוחס הכבוד שיפגעו פרטיה להיותם גוי בארץ (קול יהודה, כוזרי א קט).

— הִתפ', *הִתְיַחֵס עם פלוני, לפלוני, — א) אמר או אמרו עליו שמוצאו ומולדתו מפלוני: בית נבלטא היתה בירושלם היתה מתייחסת עם ארונן היבוסי (תוספתא פאה ד יא).  על ידי שכיבד (מרודך בלאדן) זקינו זכה להתיחס (ירוש' יבמ' ב ד.).  ולא עוד אלא שנתייחס (שלמה) לשלשת יוחסין (מד"ר שה"ש א א).  ולפי שקבלו (ראובן שמעון ולוי) תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן (שם, כולך יפה).  ועל שנזדרז (שלמה) במקדש לא נתייחס עמהם שימנה עם אלו מלכים החשוכים ירבעם ואחאב ומנשה אלא זכה להתייחס עם מלכים הצדיקים (פסיק' רבתי ז).  ר' ישמעאל אומר משֵם עלו ונתייחסו כל דורות הצדיקים ומקין עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים (פרקי דר"א כא).  — ב) °מתיחס אל הדבר, שיש לו יחס להדבר, שהוא שיך לו, שיש צרוף וחבור וערך בינו ובין הדבר: חכמה היא הידיעה אשר בדברים יבואו לה מדברים עצמיים ומתיחסים לה (רלב"ג משלי א ב).  כי כשהדרוש גדול הערך ראוי שישתדל האדם השתדלות חזק להשיגו וכשאינו גדול הערך אין ראוי להשתדל בהשגתו השתדלות חזק אבל השתדלות מתייחס אל הדבר המושג (הקדמ' העקרים).  אמנם שאר הנבואות אשר נבאו הנביאים במה שאינם מתיחסות לספורי המלכים ואינם הכרחיות להכתב שמה לא  באו בתוכם והושמו ספרים בפני עצמם בין שיהיו נבואות רבות או מועטות להיותם הגדת העתידות או ענינים מתיחסים לנביאים ההם עצמם (ר"י אברבנאל, הקד' נביא' א).  שאלו השלשת ימים מן השבוע מתיחסים לשבת שעבר (שו"ת ריב"ש יז).  וכשמדברים ביחוס שביניהם מצד מה כמו שאמרו שכל כח מוציא תולדה המתיחסת לו (רמח"ל, חוקר ומקובל 17).  — ובמשמ' שיחסו אותו לפלוני, שאמרו על הדבר שהוא לפלוני: שמשה רבינו ע"ה חבר המזמורים שהתיחסו עליו כשבנה המשכן להעיר על הענין הזה (מלמד התלמ', תרומה).  כי שמה (בספר שופטים) לא כתב רק הדברים המתיחסים אל כל שופט ושופט (ר"י דון יחייא, הקד' רות).  — ובדקדוק, °התיחס השם, היה שם יחס: וכאשר תסתכל בשמות העצם שהם מתיחסים לא תמצא שהם כולם על דרך סברא כמו לשפופם אמרו השופמי (ראב"ע, צחות, שער השמות).