יָכַל, פ"ע, יָכְלָה1, יָכֹלְתִּי, יְכָלְתִּיו, יָכָלְתָּ, יָכְלוּ, יָכֹלוּ, אוּכַל2, אוּכָל, תּוּכַל, תּוּכָל, תּוּכְלוּ, יוּכַל, יֻכָל, נוּכַל, נוּכְלָה, תּוּכְלוּ, יוּכְלוּ, יֻכְלוּ, יוּכָלוּ, יֻכָלוּ, יוּכְלוּן, — יָכֹל, היה לו כח לעשות דבר, vermögen. können; être capable, pouvoir; to be able, can:  נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יָכֹלְתִּי (בראש' ל ח).  כי שרית עם אלהים ועם אנשים וַתּוּכָל (שם לב כט).  גם עשה תעשה וגם יָכֹל תּוּכָל (ש"א כו כה).  תפתה וגם תּוּכָל (מ"א כב כב).  וישר אל מלאך וַיֻּכָל (הוש' יב ה).  ותעשי הרעות וַתּוּכָל (ירמ' ג ה).  פתיתני יי' ואפת חזקתני וַתּוּכָל (שם כ ז), עלה בידך לעשות מה שרצית. — ויָכֹל לפלוני, גבר על פלוני:  ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יָכֹל לו ויגע בכף ירכו (בראש' לב כה-כו).  עלה נעלה וירשנו אתה כי יָכוֹל נוּכַל לה (במד' יג ל).  במה כחו גדול ובמה נוּכַל לו ואסרנוהו (שופט' יו ה).  ואם אני אוּכַל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים (ש"א יז ט).  ונלחמו אליך ולא יוּכְלוּ לך כי אתך אני (ירמ' א יט).  אולי יפתה וְנוּכְלָה לו (שם כ י).  הסיתוך וְיָכְלוּ לך אנשי שלמך (שם לח כב).  פלאיה3 דעת ממני נשגבה לא אוּכַל לה (תהל' קלט ו).  רבת צררוני מנעורי גם לא יָכְלוּ לי (שם קכט ב).  אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוּכַל לו כי נפול תפול לפניו (אסת' ו יג).  — לא יוּכַל את פלוני דבר, אין בכחו לעשות אתו כלום:  כי אין המלך יוּכַל אתכם דבר (ירמ' לח ה).  — ועם פָעוּל:  פן יאמר איבי יְכָלְתִּיו צרי יגילו כי אמוט (תהל' יג ה).  — ובפרט לפני פעלים אחרים במקור, יָכוֹל לעשות או לא לעשות בכח הגוף או בסבה רוחנית ומוסרית:  ולא יָכֹל יוסף להתאפק (בראש' מה א).  ולא יָכֹל משה לבוא אל אהל מועד (שמות מ לה).  ועיניו (של עלי) קמה ולא יָכוֹל לראות (ש"א ד יה).  ולא יָכֹל עוד להשיב את אבנר דבר (ש"ב ג יא).  ולא יָכְלָה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם (בראש' לו ז).  ולא יָכְלָה  עוד הצפינו (שמות ב ג).  ומה-יָכֹלְתִּי עשות ככם (שופט' ח ג).  השיגוני עונותי ולא יָכֹלְתִּי לראות (תהל' מ יג).  כי היה רכושם רב ולא יָכְלוּ לשבת יחדו (בראש' יג ו).  וישנאו אתו ולא יָכְלוּ דברו לשלם (שם לז ד).  ולא יָכְלוּ החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין (שמות ט יא).  ולא יָכְלוּ להגיד החידה שלשת ימים (שופט' יד יד), ר"ל לא ידעוה, לא מצאו כונתה.  ולא יָכְלוּ להגיד בית אבתם וזרעם אם מישראל הם (עזר' ב נט), מפני שלא ידעו.  ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יָכֹלוּ (שמות ח יד).  ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יָכֹלוּ (מ"ב ג כו).  ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יָכֹלוּ (יונ' א יג).  ואנכי לא אוּכַל להמלט ההרה (בראש' יט יט).  כי לא אוּכַל לעשות דבר עד באך שמה (שם כב).  לא אוּכַל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה (במד' יא יד).  אולי אוּכַל נכה בו ואגרשנו מן הארץ (שם כב ג).  עתה הֲיָכֹל אוּכַל דבר מאומה (שם לח).  האמנם לא אוּכַל כבדך (שם לז).  בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוּכַל עוד לצאת ולבוא (דבר' לא ב).  הכיוצר הזה לא אוּכַל לעשות לכם בית ישראל (ירמ' יח ו).  נתנני אדני בידי לא אוּכַל קום (איכ' א יד).  הספר החתום אשר יתנו אתו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוּכַל כי חתום הוא (ישע' כט יא).  ונלאיתי כלכל ולא אוּכָל (ירמ' כ ט).  הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תּוּכַל לספר אתם (בראש' יה ה).  לא תוּכַל לראות את פני (שמות לג כ).  לא תוּכַל כלתם מהר (דבר' ז כב).  כי לא תוּכַל שאתו (שם יד כד).  אם תּוּכַל לתת לך רכבים עליהם (ישע' לו ח).  אם תּוּכַל השיבני (איוב לג ה).  ידעת כי כל תּוּכָל (שם מב ב).  והביט אל עמל לא תוּכָל (חבק' א יג).  ותפל עליך הוה לא תוּכְלִי כפרה (ישע' מז יא).  עמדי נא בחבריך וכו' אולי תּוּכְלִי הועיל (שם יב).  לא יוּכַל הנער לעזב את אביו (בראש' מד כב).  לא יוּכַל העם לעלת אל הר סיני (שמות יט כג). לא יוּכַל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה (דבר' כד ד).  ועלי שכב במקומו ועינו החלו כהות לא יוּכַל לראות (ש"א ג ב).  מי יוּכַל לעמד לפני יי' (שם ו כ).  אל ישא לכם חזקיהו כי לא יוּכַל להציל אתכם מידו (מ"ב יח כט).  והוא לא יוּכַל לרפא לכם (הוש' ה יג).  למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוּכַל להושיע (ירמ' יד ט).  והיך יוּכַל עבד אדני זה לדבר עם אדני (דני' י יז).  כל הדברים יגעים לא יוּכַל איש לדבר (קהל' א ח).  מעות לא יוּכַל לתקן וחסרון לא יוּכַל להמנות (שם יה).  ולא יוּכַל לדין עם שהתקיף ממנו (שם ו י).  כי לא יוּכַל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש (שם ח יז).  וידברו באלהים אמרו הֲיוּכַל אל לערך שלחן במדבר (תהל' עח יט).  ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוּכָל (ישע' יו יב).  והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוּכָל (שם נז כ).  כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוּכָל (ירמ' מט י).  ועצר במלין מי יוּכָל (איוב ד ב).  לא תוּכַל הארץ להכיל את כל דבריו (עמו' ז י).  כי כשלה ברחוב אמת ונכחה לא תוּכַל לבוא (ישע' נט יד).  תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוּכַל שאת משלי ל כא.  מיי' יצא הדבר לא נוּכַל דבר אליך רע או טוב בראש' כד נ.  ויאמרו (הרועים שאמר להם יעקב להשקות הצאן וללכת לרעותם) לא נוּכַל (לעשות זאת) עד אשר יאספו כל העדרים (בראש' כט ח).  ויאמרו אליהם (אחי דינה אל שכם וחמור) לא נוּכַל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו (שם לד יד).  לא נוּכַל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוּכַל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו (שם מד כו).  לא נוּכַל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו (במד' יג לא).  אנחנו נשבענו להם ביי' אלהי ישראל ועתה לא נוּכַל לנגע בהם (יהוש' ט יט).  ואנחנו לא נוּכַל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל ארור נתן אשה לבנימן (שופט' כא יח).  ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוּכַל לבנות בחומה (נחמ' ד ד).  ויאמר יהושע אל העם לא תוּכְלוּ לעבד את יי' כי אלהים קדשים הוא אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם (יהוש' כד יט).  אם הגד תגידו אותה (את החידה) לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים ואם לא תוּכְלוּ להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים (שופט' יד יב-יג).  היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תּוּכְלוּ להיטיב למדי הרע (ירמ' יג כג).  ולא יֻכְלוּ בני ישראל לקום לפני איביהם (יהוש' ז יב), מפני העדר כח גופני ומוסרי.  כי לא יוּכְלוּ להראות לבוא העירה (ש"ב יז יז), מפני יראה.  הנה ערלה אזנם ולא יוּכְלוּ להקשיב (ירמ' ו י).  הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוּכְלוּ לצאת ממנה (שם יא יא).  חרה אפי בם עד מתי לא יוּכְלוּ נקין (הוש' ח ה).  כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוּכְלוּ לכבות את האהבה (שה"ש ח ו-ז).  כלם כלבים אלמים לא יוּכְלוּ לנבח (ישע' נו י).  ויתגעשו (גלי הים) ולא יוּכָלוּ (ירמ' ה כב).  על כן רדפי יכשלו ולא יֻכָלוּ (שם כ יא). כי נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוּכָלוּ (תהל' כא יב). — ובהוספת ן בסוף:  כי לא יוּכְלוּן המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים (בראש' מג נב).  מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוּכְלוּן שאת (שם מד א).  — ג) לא יָכוֹל אותו, לא יכול לשאת ולסבול אותו, לא  יכול שיהיה אצלו:  גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוּכָל (תהל' קא ה).  — לא יָכוֹל מדבר, מפני הדבר לא יָכוֹל לעשות מה שזמם:  ומשאתו4 לא אוּכָל (איוב לא כג).  — ובתו"מ, מצוי מאד ברוב השמושים בפועל ובפעוּל, במשמ' יכלת גופנית וחמרית ובמשמ' יכלת רוחנית ומוסרית:  מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבים ואל יעשנה בטומאה (חלה ב ג).  החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית (חגי' א א).  זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו (כתוב' יג ח).  בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות (אבות ה א).  הקונה שדה בסוריא סמוכה לא"י אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וחייבת במעשרות ובשביעית ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה טמאה וחייבת במעשרות ובשביעית (אהל' יח ז).  סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות מכונין לבם לפני המקום ומתפללין (תוספתא ברכ' ג ח).  כאן ביכול ללובשן כאן  בשאינו יכול ללובשן (ירוש' שם ב ד ג).  ואם (מלך ב"ו) אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון (בבלי שם כח:).  זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין וזה  אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין (פסח' ח.).  איזה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה (שם צג:).  אמר להם הקב"ה לישראל יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה (מד"ר שמות כג).  — ולנק':  אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת (פאה ב ב).  האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה אבל לא האיש (חלה ב ג).  אמר לה שמא יכולה (המכה) להגלע ולהוציא דם (נדה ח ג).  מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור (ירוש' כתוב' יג לו.).  — ומ"ר:  ר' טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין (יבמ' עח.).  ומודה חזקיה בעדים האחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולים לומר הראשונים להלקותו באנו (סנה' פו.).  אין אנו יכולין לעמוד על אפו של דוד פעמים שקורא עצמו עני פעמים שקורא עצמו מלך (מד"ר ויקר' ל).  הלהן תשברנה יכולות אתן יושבות עד אשר יגדלו הלהן תעגנה יכולות אתן יושבות עגונות (שם רות, שבנה בנתי).  — ובמשמ' רשאי, מותר:  מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין בת חורין אינו יכול שכבר חציו עבד (גיט' ד ה).  אמר קונם פירות העולם עלי הרי זה יכול להפר (נדר' יא ב).  היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמ"א אינו יכול לחזור בו (סנה' ג ב).  יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך (כתוב' נח:).  מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה (שם ).  — ולנק':  קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא להינות בלקט ובשכחה ובפאה (נדר' יא ג).  יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה (כתוב' נח:).  אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך (כתוב' יב ג ח).  — ויָכוֹלְנִי, במקום יכול אני:  אמר ר' יוסי סח לי אלעזר בני אם על ידי עירוב יכולני לעשות אפילו שתי סוכות (יומ' סז.).  אמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם (נדה סד:).  — ויָכוֹל שיאמר:  הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן (כתוב' ו ב).  מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל (שם ז י).  אדמון אומר יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי (שם יג ה).  אדמון אומר יכול  הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה (שם ח).  יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי (ב"ק נט:).  יכולה היא שתאמר תנו לי בעלי ואשמח עמו (ב"ב קמד:).  אמר הקב"ה אם יבוא יוסף תחלה ויפתור את החלום אין זה שבחו יכולין החרטומים שיאמרו לו אילו שאלת אותנו כבר פתרנו לך (מד"ר בראש' פט).  — ועבר:  מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמד בציוויך אפילו שעה אחת  (מד"ר בראש' כא).  שמא יבא הכלב להזדווג לבני יאמר בני לארי יכלתי ולכלב איני יכול (שם שה"ש, מי זאת).  יָכוֹל לו:  בשעה שאוה"ע באים להזדווג לישראל הקב"ה אומר להם שר שלכם לא יכול לעמוד באביהם ואתם יכולין להם (שם).  אילו לא מסרנו הקב"ה בידכם אין אתם יכולים לנו (פסיק' רבתי ל).  — °אינו יָכוֹל בהחלט, במשמ' אין לו כח גבר: מטר על חמור ונר לאור השמש ובתולה נשאת למי שאינו יכול ומטעמים הושם לפני שכור (ספ' שעשוע' לר' זבדא 29).  — °יָכוֹל עַל דָּבָר, יש לו כח לעשות הדבר:  שאנו מתקשטים במבחר מה שנוכל עליו מן המלבושים בצאתנו לקראת מלכינו ושרינו (חו"ה, חשב' הנפש ג).  אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא הכרה עם בשר ודם כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים כדי שיודע כי זה לא יוכל עליו אלא מי שברא הדברים מאין (כוזרי א ח).  ההשתדלות בדבר קודם הצורך כשיפחד שלא יוכל עליו בשעת הצורך (מלמד התלמ', שופט').  וזה מפני שהוא היה מספר גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו ולזה היה ראוי שיתארוהו שהוא היה עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת (באורי רלב"ג לדה"י, אוצ"ה ב).  והיאך אפשר שמי שיש לו יכולת בלתי בעל תכלית לא יהיה יכול על מה שהאדם יכול עליו (העקרים ב ג).  זו היא אמתת הפנה והאמונה הזאת שהאדם בחיריי ויכול על מעשיו (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ג).  ואם היה יכול עליו כי אז היה עושה אותו כן (מפע' ה' ח ח).  שכל מה שהוא יכול על דבר כשיארך בו הזמן ישוב בפעל הדבר ההוא אשר יכול עליו (שער השמים יב).  — *יָכוֹל, במשמ' אפשר היה לחשוב כך וכך, man könnte denken; on pourrait croire; You might think:  למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו ת"ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין (מכות א ו).  כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך (אבות ג ח).  יכול יתפלל אדם כל היום כולו פירש דניאל וזימנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי יכול משבא לגולה הוחל תלמוד לומר כל קבל די הוה עביד מן קדמת דנא יכול יהא משמיע קולו לאזניו פירש בחנה וחנה היא מדברת וגו' יכול יהא כוללן כולן בבת אחת פירש דוד ערב ובקר וצהרים וגו' יכול יהא שואל צרכיו ומסתלק פירש בשלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה (תוספתא ברכ' ג ח-ט).  תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער (ספרא אחרי עב).  והדרת (פני זקן) יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום (שם קדוש' פ).  יכול אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם ת"ל ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבים בכבודי (שם ה).  (אמר לו יתרו למשה) הריני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה יכול שהלך ולא עשה תלמוד לומר ובני קני חותן משה המילה 'משה' חסרה במקור המודפס עלו מעיר התמרים (מכי' יתרו ב).  ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם יכול הכל יעלו ת"ל והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם יכול אף הכהנים יעלו עמך ת"ל ועלית אתה (שם ד).  הלכו ישראל אל משה אמרו לו בקש עלינו מלפני המקום יכול שעיכב משה בידו ת"ל ויצעק משה אל יי' יכול שעיכב בידו המקום תלמוד לומר ותשקע האש (ספרי במד' פו).  שהיה יורד (המן) על האיסקופים ועל המזוזות יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך ת"ל והנה על פני המדבר וכו' והמן יורד עליו ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים הרי למטה אבל למעלה יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו ת"ל ותעל שכבת הטל (שם פט).  וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר יכול שאכלום במדבר ת"ל ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן (שם צה).  קדש יהיה לך מה ת"ל שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מנין ת"ל קודש יהיה לך מכל מקום (שם קיז).  ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה יכול אתה פודה את החיה ואת המתה ת"ל פדה תפדה וגו' פודה אתה את החיה ואין אתה פודה את המתה (שם קיח).  מה ת"ל על כן אמרתי שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו ת"ל על כן אמרתי (שם קיט).  ובשכבך יכול אפילו שכב בחצי היום תלמוד לומר ובקומך יכול אפילו עמד בחצי הלילה תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (שם דבר' לד).  יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצוה לאבדם ת"ל אלהיהם על ההרים הרמים וכו' ולא ההרים אלהיהם (שם ס).  יכול שאני מרבה לפת צנונות וזרעוני גינה שאינן נאכלים ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ (שם קה).  ודברו השוטרים יכול דברים אחרים כשהוא אומר ויספו השוטרים לדבר אל העם מלמד שהם הדברים (שם קצג).  והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים שקננו בפרדס ת"ל לפניך (שם רכז).  מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחדוש כל הדברים הללו או יכול תהיה לכם ירושה שלישית ת"ל וירשתה ראשונה ושניה יש לכם שלישית אין לכם (סעו"ר ל).  לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחרבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם (ירוש' ברכ' ה ח ד).  מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך יכול פעם אחת בשבוע את חייב להוציא את המעשרות וכו' ת"ל מקצה שלש שנים אחת לשלש שנים (שם מע"ש ה נו:).  ודבש אלו התמרים יכול דבש ממש וכו' כתיב ובפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש ודבש חייב במעשרות אלא אלו התמרים שהן חייבין במעשרות (שם ביכור' א סג ד).  עד עצם היום הזה מלמד שהיום מתיר יכול אפי' בשעת הקרבן ת"ל עד הביאכם את קרבן אלהיכם יכול הבאה ממש ת"ל עד עצם היום הזה (שם חלה א נז:).  מלא קומצו יכול מלוא קומצו מבורץ תלמוד לומר בקמצו אי בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא קומצו (שם יומ' ה מב:).  זאת עולת חדש בחדשו יכול תהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחודש ולחדשי בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי וכו' אין מונין אלא מניסן (שם שקל' א מה ד).  הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כונה ת"ל האלה עד כאן צריכה כונה (ברכ' יג.).  לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ (שם לה:).  וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול כפה סאה וישב עליה  כפה תרקב וישב עליה יהא טמא ת"ל אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה (שבת נט.).  לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא (פסח' ה:).  ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלם ת"ל לחם עוני מי שנאכל באנינות (שם לו.).  יכול אכל כזית נא מבעוד יום יהא חייב וכו' ת"ל אל תאכלו ממנו נא וכו' (שם מא:).  יכול  לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים וכו' ת"ל שדך לא תזרע וכו' כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם (מו"ק ג.).  ואוצרות יין ואוצרות שמן חייבין במזוזה יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה יכול שאני מרבה אף בית הכסא וכו' ובית הטבילה ת"ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאין עשויין לכבוד יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש (יומ' יא:).  ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורלות של כל דבר יכול יתן שנים על זה ושנים על זה תלמוד לומר גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל אין כאן לשם אלא גורל אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה תלמוד לומר גורל אחד (שם לז.).  השורף זה המסייע בשעת שריפה יכול אף משנעשו אפר מטמאין בגדים תלמוד לומר אותם אותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר (שם סח:).  ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה יכול לכל תלמוד לומר לאיש ותניא אי לאיש יכול לכל שדותיו ת"ל שדה אי שדה יכול לכל השדה ת"ל עשב (תענ' ט:).  ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת ת"ל ומרומם וכו' על כל ברכה תן לו תהלה (שם טז:).  חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם יכול שאני מרבה אף שש עריות חמורות מאלו שיהו צרותיהם אסורות (יבמ' ג:).  לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו (סוט' יד:).  יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר (נדר' טו.).  ר"ע אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון יכול משלם מן העלייה ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה (ב"ק לג.).  יכול סימא את עינו מסמא את עינו קטע את ידו מקטע את ידו שיבר את רגלו משבר את רגלו ת"ל מכה אדם ומכה בהמה וכו' (שם פג:).  וסמכו זקני יכול זקני השוק ת"ל עדה אי עדה יכול קטני עדה ת"ל העדה מיוחדין שבעדה (סנה' יג:).  הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מטמא לאחותו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו (שם לה:).  כי לא תשתחוה לאל אחר יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמנעיל ת"ל זובח זביחה בכלל וכו' (שם ס:).  לפי שיצאת עכו"ם לדון בעצמה יכול יהו חייבין אפי' על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת נאמר כאן מעיני וכו' (הור' ח.).  בערכך ערך כולו הוא נותן ולא ערך איברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלויה בו ת"ל נפשות נפשות ולא המת (ערכ' ד.).  נפשות לרבות מנוול ומוכה שחין שיכול נדר בערכך כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכו' ת"ל נפשות (שם:).  יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו (שם כא.).  יכול האומר רגלה של זו עולה תהיה כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו ליי' יהיה קדש ממנו לה' ולא כולו לה' (תמור' יא:).  ואת כל דמה ישפך יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד יהו כולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת דמו (זבח' לד:).  לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול יכול אף זה כן ת"ל אותו אותו בצפון ואין השוחט בצפון (שם מח:).  והסיר את מוראתה בנוצתה זו זפק יכול יקדיר בסכין ויטלנו ת"ל בנוצתה נוטל את הנוצה (שם סה.).  יכול שאני מרבה הרובע והנרבע וכו' וטרפה ויוצא דופן ת"ל זאת (שם פד.).  ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים ת"ל והיה לאות על ידך וכו' יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות (מנח' לו:).  תאכלו מכל אשר במים מה ת"ל שיכול הואיל והתיר במפורש והתיר בסתם וכו' לא התיר אלא בכלים (חול' סו:).  למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך (שם פד.).  שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא במאורע (שם קלט:).  בכל הקדשים הכתוב מדבר יכול יהו חייבין עליהן מיד ת"ל אשר יקרב (מעי' י:).  ועבר עליו רוח קנאה רשות יכול כשם שעד שלא קנא לה רשות אף כן משקנא לה רשות ת"ל אשר תעבור עליו (מד"ר במד' ט).  להזיר יכול שיזיר את אחרים תלמוד לומר נזיר את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים (שם י).  שלא תמרוד על צוויו (של המלך) יכול אפילו יאמר לך לעבור על דברי המקום ת"ל ועל דברי שבעות אלהים (שם יד).  ביום המשח אותו יכול קודם שנמשח הקריב נחשון ת"ל זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו (שם).  וישמע את הקול מדבר אליו יכול שהיה קול נמוך ת"ל את הקול וכו' הקול המתפרש בכתובים קול ה' בכח (שם).  יכול אם יאמר לך המלך לך עבוד עבודה זרה שתשמע לו תלמוד לומר ירא את ה' (שם טו).  איש ואביו ילכו אל הנערה יכול לתאוה ת"ל למען חלל את שם קדשי (שם דבר' ב).  ברחו אוה"ע משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה יכול אף ישראל כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי (שם שה"ש, כתפות).  מה המים אין משמחין את הלב יכול אף דברי תורה כן ת"ל יין מה יין משמח את הלב וכו' כך דברי תורה משמחין הלב וכו' מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף יכול אף דברי תורה כן ת"ל שמן מה שמן מעדן הראש והגוף כך דברי תורה מעדנין הראש והגוף (שם, כי טובים).  טוב ה' לקויו יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו (שם איכ', טוב ה').  קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת (שם).  והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו' יכול מראש חדש תלמוד ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת"ל בעבור זה (הגד' של פסח, ושאינו יודע). — *כַּבְיָכוֹל5, כמו בדבר שאפשר, כאלו היה אפשר, מלה הנהוגה בפרט כשמיחסים להאלוהות דבר שאינו נאה אלא לבשר ודם:  אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת כביכול6 קלני מראשי קלני מזרועי (סנה' ו ה).  ר' עקיבא אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה עצמך פדית (מכי' בא יד).  ר"י אומר כבבת עין אינו אומר אלא כבבת עינו כתוב כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב (שם בשלח, שירה ו).  שכשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנאמר אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנאמר מקדש יי' כוננו ידיך (שם, שירה י)  לססתי ברכבי פרעה רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה הקב"ה על סוס זכר שנאמר דרכת בים סוסיך וגו' רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה על סוס נקבה (שם ב ו).  ומה תלמוד לומר וינח אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי (שם יתרו ז ח).  הגזלן השוה כבוד העבד לקונו והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו כביכול הגנב עשה את העין של מעלה כאלו אינו רואה ואת האוזן כאלו אינו שומע (שם משפט' טו).  ומה ת"ל ויקץ כישן אלא כביכול כאלו לפניו שינה (ירוש' מע"ש ה נו ד).  הקב"ה אין לפניו שכחה כביכול הא בשביל ישראל נעשה שכחן (שם סנה' י כז ג).  א"ר יהושע בן לוי אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו (ערוב' כב.).  בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה (חגי' יג:).  ואתה פה עמד עמדי ואמר ר' אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אף הקב"ה בעמידה (מגי' כא.).  מלוה ה' חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה (ב"ב י.).  ויעמד פנחס ויפלל א"ר אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו בקשו מלאכי השרת במקור נדפס "השבת"  לדחפו אמר להן הניחו לו (סנה' פב:).  דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו וכו' כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם (סוט' לה.).  גדול השלום שאפילו ישראל עע"ז ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם (מד"ר בראש' לח).  היה יורד הקב"ה בכבודו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן וסכן (שם שמות כג).  כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת אותו אתה הוא אלא כביכול עומד (שם).  משל לדניסטוס שמלא כיסו זהובים והיה עומד וצווח מי שהוא מבקש יבא וישאל והיו הכל שומעים ובורחים לומר כשיבא ליפרע ממי שלוה מי יוכל לעמוד כך כביכול ירד הקב"ה לסיני ליתן הדברות שלא יהיה העולם מתמוטט (שם כט).  אמר להם הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם (שם ל).  אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן (הקב"ה את ישראל) עד היכן שומרן עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו בא וראה היאך שומרן היאך נצרן שאמר האלהים למשה אמור להם שיעשו משכן ביניהם כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם (שם במד' ב).  כביכול ישראל נגאלים כאלו הוא נגאל (שם).  אמר הקב"ה ליעקב יעקב הרבה את יקר בעיני  שכביכול קבעתי איקונים שלך בכסאי (שם ד).  משל לאדם שהיה לו פרגמטוטין של אבנים של זכוכית והיה מוציאן לשוק ולא היה מבחין במנין וכו' והיה לו פרגמטים אחת של מרגליות נאות והיה נוטלה ומוציאה במנין ומניחה במנין כך כביכול אמר הקב"ה לאו"ה לא נתתי מנין למה שאין חשובין לפני כלום (שם).  שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע ביניהם (שם יא).  אמר רבי אבין כביכול הקב"ה אומר ווי (שם יב).  הבונה בשמים מעלותיו כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עושין אגודה אחת (שם טו).  אמר הקב"ה כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה ואני לא עשיתי כן וכו' (שם טז).  בשעה שאמר הקב"ה אי הבל אחיך בקש להטעות כביכול היה צריך לומר רבש"ע הנסתרות והנגלות לפניך גלויות ואת שואלני בשביל אחי (שם כ).  למלך שהיו לו עבדים ושפחות והיה משיא לעבדיו שפחות מן אוסיא אחרת ולשפחותיו עבדים מן אוסיא אחרת עמד המלך וחשב בדעתו העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי לשלי כך כביכול אמר הקב"ה הארץ שלי וכו' ישראל שלי הם וכו' מוטב שאנחיל ארצי לעבדי (שם כב).  אדם אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו אבל הקב"ה כביכול ישראל נתונים במצרים בשעבוד הקב"ה אומר קרוביהן אני (שם דבר' ב).  אמר משה וכי תופס אני בידו של הקב"ה כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא (שם ג).  יצא פרעה הרשע בשריון וכובע כביכול הקב"ה כן שנא' וילבש צדקה כשריון (שם שה"ש, לסוסתי).  מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראש חבירו מרגיש כך כביכול אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה (שם, אני ישנה).  אם שימש אדם עם האשה נדה בשביעי הולד לוקה בן שבעים שנה שלא יצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין כביכול אין המרדות הללו משלי כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע (תנחומא מצורע ג).  ר' יהודה אומר כביכול תהה הקב"ה על שעשה את האדם (שם נח ד).  כל הארבעים יום עסק הקב"ה בצורת הוולד לסוף ארבעים יום הולכת ומקלקלת עם אחר כביכול רפו ידיו של מקום (פסיק' רבתי כד).  באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל שבועה שלימה כביכול הוציא על עצמו אם לא אעשה שבועתי שנאמר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני נטל הקב"ה ידו והחזירה לאחוריו בשעה שגלה ישראל וכו' כביכול לא החזירה הקב"ה למקומה (שם כח).  היה הקב"ה כביכול צועק ומיילל בפני עצמו את מי אשלח מי יקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי (שם לג).  — וגם כשמיחסים להאומה הישראלית דבר לא נאה לה:  קצפתי על עמי חללתי נחלתי כביכול מחוללים על הכל (ספרי במד' צב).  ומה ת"ל קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם (יומ' ג:).  ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל (סנה' צז.).  עתה אקום כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו התנערי מעפר וכו' באותה שעה הס כל בשר מפני יי' (מד"ר בראש' עה).  אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שיש לישראל זכות הנח להם ובשעה שאין להם זכות כביכול הנשא להם פעם אחת בשנה כדי שיבוא יוה"כ ויכפר עליהם (פסיק' דר"כ, שקל').  — וגם ביחס לדבר אי אפשרי, שלא נאה לומר זאת:  אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת (ירוש' ברכ' ו ט ד).  אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם אם אין עולם כביכול כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים וכו' אם אין רוח הקדש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות כביכול אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל (שם סנהד' י כח:).  — ואמר הפיטן:  וברב גאונך משנאיך תהרס מול פניך מתגברים, כאלו לנגדך כביכול7 לעזרתם מתחברים, באו לעזרת יי' בגבורים (שבת א אחה"פ, ויושע). — ומצוי בספרות המאחרת.