יָכַח

 , —  קל לא נמצא.

— הִפע', הוֹכִיחַ, הוֹכִחַ, הֹכִיחַ, הֹכַחְתָּ, הוֹכַחְתִּיו, הוֹכֵחַ, הוֹכַח, אוֹכִיחַ, אוֹכִיחֲךָ, אוֹכִיחֶךָ, תּוֹכִיחַ, תּוֹכַח, תּוֹכִיחֵנִי, יוֹכִיחַ, יוֹכַח, יוֹכִיחֵנִי, יֹכִיחֶךָ, יוֹכִיחֶנּוּ, תּוֹכִיחוּ, תּוֹכִחֻךָ, יוֹכִיחוּ, מוֹכִיחַ, מוֹכִיחִים, — א) הוֹכִיחַ דבר לפלוני, יעד וקצב את הדבר שיהיה לפלוני, bestimmen; destiner; adjudge : הוא האשה אשר הֹכִיחַ יי' לבן אדני בראש' כד מד.  אתה הֹכַחְתָּ לעבדך ליצחק שם יד.  — ב) הוֹכִיחַ את פלוני, דבר לו דברי תרעומות, שאל אותו וטען עליו למה עשה כזאת, Jem. Vorwürfe machen; réprocher qqn.; reprove : וְהוֹכִיחַ אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה בראש' כא כה=כו. — וְהוֹכִיחַ את פלוני ולפלוני, בפרט במשמ' יִסֵּר אותו בדברים, אמר לו כי אינו ראוי והגון לעשות כך וכך, zurückweisen, rügen; réprimander; admonish : לא תשנא את אחיך בלבבך הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויקר' ט יז.  אל תּוֹכַח לץ פן ישנאך הוֹכַח לחכם ויאהבך משלי ט ח.  לא יאהב לץ הוֹכֵחַ לו אל חכמים לא ילך שם יה יב.  מוֹכִיחַ אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון שם כח כג.  יסר לץ לקח לו קלון וּמוֹכִיחַ לרשע מומו שם ט ז.  הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אתכם אם בסתר פנים תשאון איוב יג י. — ובהחלט בלי הפעול אחריו: אך איש אל ירב ואל יוֹכַח איש הוש' ד ד.  ולא תהיה להם לאיש מוֹכִיחַ כי בית מרי המה יחזק' ג כו. — ומצוי במשמ' זו בתו"מ: מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו ברכ' לא:.  א"ר אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח ערכ' יו:הוכיחו (את חברו) ולא קבל מניין שיחזור ויוכיחנו שם.  ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה אלא אלו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו ואלו ברכם משה היו אוה"ע אומרים אוהבן ברכן אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן מד"ר דבר' א.  בשביל שאת שרוי בביתו של קצין מפני מה אין אתה מוכיחן שם איכ', ולא זכר. — *מוכיחני, מוכיח אני: כך אמר משה אם מוכיחני את ישראל תחילה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו הוא לא עשה כן אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם ספרי דבר' ג. — ג) שפט, דן, הכריע הכף לצד אחד, entscheiden; juger. décider; to judge, decide : ושפט בין הגוים וְהוֹכִיחַ לעמים רבים ישע' ב ד.  ושפט בצדק דלים וְהוֹכִיחַ במישור לענוי ארץ שם יא ד.  ושפט בין עמים רבים וְהוֹכִיחַ לגוים עצמים עד רחוק מיכ' ד ג.  את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וַיּוֹכַח אמש בראש' לא מב.  והריחו ביראת יי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוֹכִיחַ ישע' יא ג.  המיראתך יֹכִיחֶךָ יבוא עמך במשפט איוב כב ד.  ירא אלהי אבותינו וְיוֹכָח דהי"א יב יז. — והוֹכִיחַ בין, כמו שפט בין, אך קצת במשמ' הכריע ביניהם: כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך וְיוֹכִיחוּ בין שנינו בראש' לא לז. — ד) יָסַר, עָנַשׁ בשביל עון וחטא וכדומה, züchtigen; punir; correct : אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו וְהֹכַחְתִּיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ש"ב ז יד.  יי' למשפט שמתו וצור לְהוֹכִיחַ יסדתו חבק' א יב.  היסר גוים הלא יוֹכִיחַ תהל' צד י.  כי את אשר יאהב יי' יוֹכִיחַ משלי ג יב.  לץ תכה ופתי יערם וְהוֹכִיחַ לנבון יבין דעת שם יט כה.  לא הניח אדם לעשקם וַיּוֹכַח עליהם מלכים תהל' קה יד.  יי' אל באפך תוֹכִיחֵנִי ואל בחמתך תיסרני שם ו ב.  יי' אל בקצפך תוֹכִיחֵנִי ובחמתך תיסרני שם לח ב.  אשרי אנוש יוֹכִיחֶנּוּ אלוה ומוסר שדי אל תמאס איוב ה יז.  תיסרך רעתך ומשבותיך תּוֹכִחֻךְ ודעי וראי במקור  נדפס "ורעי". כי רע ומר עזבך את יי' ירמ' ב יט. — ה) הראה צדקו, הביא ראיות חזקות מכריחות להודות כי צדק, טען על דבר בראיות, rechtfertigen, den Beweis antreten; justifier, prouver, contradicter; to justify, prove: אולם אני אל שדי אדבר וְהוֹכֵחַ אל אל אחפץ איוב יג ג.  ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוֹכִיחַ עונה אמריו מכם שם לב יב.  מה נמרצו אמרי ישר ומה-יּוֹכִיחַ1 הוֹכֵחַ מכם הַלְהוֹכַח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש שם ו כה=כו].— והוֹכִיחַ בְּדָבָר, שהשתמש בדבר להוכיח, לטעון ולהראות מה שהוא רוצה: החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו הוֹכֵחַ בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם [[מקור: איוב יה ב=ג. — ומצוי הרבה בתו"מ ובסהמ"א בבע"ח וגם בלא בע"ח: אמר ר"א והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו ר' יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסרו בו משום שבות אמר לו ר"א מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה השיב ר' עקיבא ואמר הזאה תוכיח שהיא מצוה פסח' ו ב.  אמר לו ר"א (לר"י) והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים יוכיחו שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלים בהן זבח' ז ד.  כוסמין ושיבולת שועל והשיפון שלא כשרו לשאר כל המנחות אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר השעורין יוכיחו שלא כשרו לשאר כל המנחות וכשרו למנחת העומר ירוש' חלה א נז:.  אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו שהמשקין היוצאים מהן לרצון טמאין שלא לרצון טהורים שבת קמד..  זיבלו מוכיח עליו מו"ק ד:.  דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח דבר שמצותו שעה אחת סוכ' מג.הוכיח סופו על תחילתו נדר' מח..  מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו וכו' אש תוכיח מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק בור תוכיח ב"ק ו..  וימת אהרן שם בראש ההר הפסוקים מוכיחים שהן שבע מסעות לאחו' ללמדך שחזרו לאחוריהם מד"ר במד' יט. —  והרבה בסהמ"א: ובקש מאת האפיפיור שיצוה ויבאו לפניו ראשי חכמי היהודים כי רצונו להוכיח מתלמוד שלנו שהמשיח כבר בא ואמר אל האפיפיור שכאשר יוכיח זה ראוי להכריחם לדת ישו שבט יהוד' מ.

— נִפע', נוֹכַח, עת' אֶוָּכַח, תִּוָּכַח, — נוֹכַח עם פלוני, טען עמו ונלחם עמו במלחמת דברים להראות צדקו, rechten, disputieren; disputer; dispute, altercate : לכו נא וְנִוָּכְחָה יאמר יי' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו ישע' א יח.  שם ישר נוֹכָח2 עמו ואפלטה לנצח משפטי איוב כג ז. — ובינ' נוֹכַחַת: ולשרה אמר (אבימלך מלך פלישתים שלקחָהּ אליו בחשבו שהיא אחותו של אברהם) הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל וְנֹכָחַת3 בראש' כ יו.  — ומקו' * הִוָּכַח, * לְהִוָכַח, ליוָכח: ומי יוכל במקור נדפס "יוכןל". ליוכח עם בוראו עכשיו הוא מכלה אותם מן במקור נדפס "מ" העולם מד"ר שה"ש, תכו. — ובמשמ' °שהוכיחוהו ולמדוהו לאיזה דבר: כל זמן שהפרש משכיל וסוסו מלומד ומורגל ובלבו מיוסר ונוכח הוא ראוי ונכון להצליח מאזני צדק, אלגזלי 68.  קאטו אמר אם אוהבך הנוכח מאתך ירבה לפשוע אתה תרבה להוכיח א' מודינא, צמח צדיק מז.  ואל יאמר המוכיח מי אני שאקח בעצמי להוכיח לזולתי כי קטן ודל אני וכן אל יאמר הנוכח מי זה הוא ואיזהו אשר מלא לבו לגשת אל מלאכת התוכחה אורי וישעי, שער התשו'.

— הָפע', הוּכַח, — א) שהוכיחו אותו, הענישוהו: יחשך נפשו מני שחת וחיתו מעבר בשלח וְהוּכַח במכאוב על משכבו איוב לג יח=יט. — ואמר הפיטן: צורריהם יפיל בשוחות, ונפשותיהם תהיינה שחות, בכל רע מוכחות יוצ' שבת החדש, אות זה. — ב) °שהוכיחוהו בדברים, התרעמו עליו: ולאל החנון והרחום אתפלל ואתחנן לתת לנו שנינו שכרנו לי שכר המוכיחים ולך שכר המוכחים הקד' דונש על מנחם.  הנה מתו המוכחים והמוכיחים ואתם תדעו כי דברי ונבואתי השיגו אבותיכם ראב"ע, זכר' א ה.  שיודע המוכח במעשה המוכיח וכו' ולא כן המוכח שהוא עושה רשעה שרואה בו המוכיח אורי וישעי, שער התשוב'. — ג) °שהראה וברר בראיות שכן הוא: להיות שהוכח ונתאמת זה אצלנו מבלי ספק כלל שחייבים אנו לעשות רצון מלכנו ואלהינו בלבב שלם ר"א חגיז, אורח מישור א.

— הִתפ', הִתְוַכַּח, — הִתְוַכַּח עם פלוני, טען אתו והשיב על דבריו, disputieren; -ter; -tate : שמעו הרים את ריב יי' והאתנים מסדי ארץ כי ריב ליי' עם עמו ועם ישראל יִתְוַכָּח עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי מיכה ו ב=ג.  — ובתו"מ: בג' מקומות בא הקב"ה להתוכח עם ישראל ושמחו אומות העולם ואמרו כלום אינן יכולין להתוכח עם בוראן עכשיו הוא מכלן מן העולם מד"ר ויקר' כז.  שאדם הדן עם חבירו ומתווכח ומשיבו יש לו נחת רוח ואם אינו משיבו יש לו צער שם במד' יח.  — ובסהמ"א: ואתה אל תתוכח אל בעל ההגיון פן יפסיד עליך האמת וימהר לתפסך על הטעות ידעי' בדרשי, פרדס ה.  החזיר האפיפיור פניו נגד מאישטרי גירונימו ואמר התחיל אתה להתוכח וישיבו הם שבט יהוד' מ.  ומתוך הדברים נתרעם (האפיפיור) על גירונימו כי הבא להתוכח אין ראוי שיכנס במשטמה שם.  אמר המלך גם אני שמעתי שכשהם מתוכחים פוגעים זה עם זה כמו שעושים השורים כשמתקוטטים שם סב.  — ואמר הפיטן: ועמלק וטפסריו הוכחת, ואתם במשפט נתוכחת, ויזכרו עם אשר זכרת, כי לטובה אותם הזכרת סלוק פר' זכור, אלהים אל דמי.

— פִע', °וִכַּח, מְוַכֵּחַ, — כמו מִתְוַכֵּחַ: ואין זה כי אם שהיתה עליו קושיא גדולה והוא אשר העמיק הרחיב מדורתה בווכחו עם אלהים במענה הלז ר"מ אלשיך, איוב כג יה.  הקבצו ברצון טוב ולא כדרך המווכחים אוהבי הנצוח כי אם פנו והביטו בי שם ו כח.  כמה פעמים אמרתם כי לא צדיק אני וחרפה היא למווכחים לאמר פעמים הרבה ענין אחד שם כא ב.

  



1 המליצה קשה, וי"ס כי הנוסחה משובשה.  —

2 גם כאן קשה וצ"ל נִוָּכַח, ויש משבשים הנוסחה.  וכבר אמר ר"י חיוג: נוכח עמו הכף קמוצה לפי שם בעל תוכחות ואיננו לשעבר כמו שהזכרתי קודם לכן ר"י חיוג, שער הנפע'.  —

3 החליטו רוב הקדמונ' שהוא נפע' מן יכח.  אמר ריב"ג וז"ל: ואמא ואת כל ונוכחת פתפשירה ואלכלּ ואעדּת ואחצ'רת אי אנהא אעדּת ואחצ'רת ג'מיע מא אמרהא בה מנ אלבשוהו הו אנפעאל מתעדּ אלי כל מת'ל אשר נשברתי את לבם הזונה משתלחק דף 6, ע"כ, ובעבר': ואולם ואת כל ונוכחת פרושו ואת הכל הכינה וערכה, ר"ל היא הכינה וערכה כל מה שצוה לה מן הלבושים והוא נפעל מתעבר לכל כמו אשר נשברתי.  ובהשרשים: וקד פשרנא הד'ה אלאלפאט' פי אלמקאלה אלאולי מנ כתאב אלתשויר בע'איה אלתפשיר ובינת פיה כונ ונוכחת בניה מתעדיה עלי בניה אלאנפעאל מת'ל אשר נשברתי את לבם וע'ירה, ע"כ, ובעבר': וכבר פרשנו המלות האל במאמר הראשון מספר ההכלמה ובארנום היטב ובארנו בו היות ונוכחת בנין מהנפעל כמו אשר נשברתי את לבם.  וכן רש"י: ונוכחת יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נכרים הללו ולשון תוכחה בכ"מ ברור דברים. ע"כ.  ורד"ק אמר: ואת כל ונכחת פירוש הם דברי משה אמר כי עם כל אלה הדברים שארעו לה באמרה אחי הוא עם פרעה ועם אבימלך נוכחה שרה ונוסרה מאמור אחי הוא. ע"כ.  וכן רוב החדשים כמו"כ, קצתם אומרים כי הוא בינ' וי"א שהוא נוכחת וצריך להיות ונוֹכַחַתְּ, אך כל זה אינו מרפא הכתוב הקשה הזה.  ויש משבשים הנוסחה ומגיהים הגהות מתחלפות.  וכבר פרש רסע"ג ונכחת מן נכח ותרגם: והודא אלכל חיאלך.  ועי' עוד ערך כסות ושרש נכח

חיפוש במילון: