°, — קל לא נמצא.

— פִע', °יִמֵּן, פ"י, — זִמֵּן והכין, vorbereiten; préparer; to prepare: שור ימן מעשה שור בו להציל, כונו במלואים פסוחים בו להציל, להגן למלט לפסוח ולהציל, כמו בחם ואת בתינו הציל (ר"א קליר, יוצ' ב פסח, שור).  יצא מלובש על יד קובץ, ירש מתן שאלות יעבץ, זהב ימן לאסוף נדחים מקבץ (קרובץ לפורים, הבתולות בהקבץ).  יצר פוצחים, יחודו לנצחים, ימן קדוחים, יסר נדחים (שבת בראש', אל נשא).  ימן תדשא הארץ אלנות ועשבים, כונו רמז למינהו בלי צאת מעורבים (שבת ד' אחה"פ, אשיחה).  אנשי אמונה אבדו ואין טהור לצפצף בשפתים, כדוד אשר מיבוסי קנה מקום מקדש בירושלם, ימן לפניך אנכי חטאתי כפלים (סליח' מנח' יוה"כ, אנשי אמונה).  יחיד ונשא שוכן שמים, ימן לכלם מקואות מים, יען חסידיו מיחדיו פעמים (יוצר שבת א' חנוכה, באו אכן).  יושר דברו בשמעם יחד, יקוו המים אל מקום אחד, יימן המועט במרובה להאחד (ר"ש בר"י, אייחד, מחז' ויטרי תעח).  בהארות דת מפאר, כחתן יכהן פאר, על כל כבוד חופה לפאר, דעת השקה כרווי מי באר, יִמְּנָהּ בחזק להשתעשעה, בהוד קניני נתונה משבעה (ר"א קליר, ארץ הכניפה זמר).  נשואי רחם זבד טוב הזביד, וארגמן יִמְּנָם לכונן עיר דוד (קרוב' לפורים, ויאהב אומן).  —  ועם ה הידיעה, הַיִּמֵּן, אשר יִמֵּן: הנותן יורה ומלקוש בעתם להרביבם, הימן סליחה לשובבים להשיבם (יוצ' יוה"כ, האמן).

— פֻע', °יֻמַּן, מְיֻמָּן, מיומן, — מְזֻמָּן: יעלה ויבוא הקץ הסתום המיומן, יגיע יראה וירצה הציר הנאמן (ר"י הלוי, אתה כוננת).  ויצא (שור הבר) לקראתו מיומן, וילפתו שנית בו בזמן (מחז' רומ', קינות, ויכון עולם).  

— הִתפ', °הִתְיַמֵּן, נִתְיַמֵּן, יִתְיַמֵּן, — יזדמן: ויתמרמר אליו מוכמן, ויסביבו בקרניו באומן, ודג לעומתו יתיימן, וסנפיריו ישחיז לזמן, ולשחטו בם יתאמן (מחז' רומ', קינות לת"ב, ויכון עולם).