פ"ע, עב' יָקֹשְׁתִּי, יָקְשׁוּ, יְקֹשׁוּן, — יָקֹשׁ לפלוני, שָׂם לו מוֹקֵשׁ: יָקֹשְׁתִּי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת (ירמ' נ כד).  מחטיא אדם בדבר ולמוכיח בשער יְקֹשׁוּן ויטו בתהו צדיק  (ישע' כט כא).  שמרני מיד פח יָקְשׁוּ לי (תהל' קמא ט).  — והשתמש בו הפיטן גם במשמ' נִפעל: יקשו צרי עין בבצע, ומאנו פרוסה לרעב לבצע, והאריכו וקצרו את המצע (יוצ' אחרון פסח, מה מועיל).  — וכמו פ"י, °גרם לו שיוקָש: טרדונו עונות, יקשונו זדונות, כסתנו כלימה, לכן קצרו לשונות (סמא"צ, נעי' יוה"כ, אשר לנו).  — ופָעוּל יוּקָשׁ: כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוּקָשִׁים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם (קהל' ט יב).  — ובמליצה, °יוֹקֵשׁ, כנוי ליצר הרע: יום יוקשי תכבוש ועצבי תחבוש, יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש (רשב"ג, רשות לנשמת, אלהים אלי).  — ופָעוּל, °יָקוּשׁ, יְקוּשָׁה: אמללנו בנפש יקושה, נאנחנו מעבודה קשה (רמב"ע, מוס' יוה"כ, אמללנו).  יקוש בעניו, ולכוד בפח חבלו, וצבי עדיו, הורד ועגילו (שבת ה' אחה"פ, יקוש בעניו).  קומי יונה יקושה, עורי אבן הראשה (ספ' פזמונ', תימנ' כט).  —  ואמר המליץ: תמול שאלוני ידועי זמני למי אוי ואבוי ואל מי פצעים, עניתים לטפשים אנושים יקושים בפח איש תככים ולשוא ינעים (שלמה בונאפיד, דברי חכמ' פז).  שמע זעקת דל אסיר זקן ומחלה אשר רגלו בפח קלון יקושה (משלי ערב, דרך טובים).  — ובהשאלה, במשמ' °זמם: יקש לץ לחרף צבאות, החתומי ברית בצבא ואות (שבת זכור, אצילי). 

— נִפע', נוֹקֵשׁ, נוַֹקְשָּת, נוֹקְשׁוּ, תִּוָּקֵשׁ, — שיקשו לו, שנלכד במוקש: בפעל כפיו נוֹקֵשׁ רשע (תהל' ט יז).  והיה וכו' לפח ולמוקש ליושב ירושלם וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו וְנוֹקְשׁוּ ונלכדו (ישע' ח יד-יה).  — ובהשאלה, נוֹקַשׁ בדבר, נכשל בו: לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תִּוָּקֵשׁ בו (דבר' ז כה).  — ונוֹקַש בדבריו, נאחז בענין ע"י דבריו: בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוֹקַשְׁתָּ באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך (משלי ו א-ג).  — ואמר בן סירא: בבתולה אל תתבונן פן תוקש בעונשיה (ב"ס גני' ט ה).  רבים היו חבולי זהב והבוטח על פנינים כי תקלה הוא לאויל וכל פותה יוקש בו (שם לד ו-ז).  דורש תורה יפיקנה ומתלהלה יוקש בה (שם לה יה).  — ובסהמ"א: וכתוקש הנפש אל רדיפת התאות אז תגלה תפארת גדלתה (מאזני צדק אלגזלי 46).