פ"י, כמו יקש1, — לכד והשמיד, nachstellen; attraper; to lay snares: נודע יי' משפט עשה בפעל כפיו נוֹקֵשׁ2 רשע (תהל' ט יז).

— נִפע', תִּנָּקֵשׁ, — נִקֵּשׁ אחרי פלוני, נלכד ונמשך אחריו על כרחו, שלא בידיעתו: השמר לך פן תִּנָּקֵשׁ אחריהם (אחרי הגוים בא"י) אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם (דבר' יב ל). — ובסהמ"א: בערך מלי ממך משגב אבקשה חקי חיים בם לא אנקשה (ר"א הזקן, אמת יהגה חכי, אזהר'). לא תענה את עמיתך לנקש בצוקה וצרה לענות בו סרה (ר"י הלוי, וירד איש אלהים). ויען וינקש באמרו איש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישוהו לבוש אשר לבש בו המלך (חמדת הימים, ב, פורים, ספורי הנס עט.).

— פִע', יְנַקֵּשׁ, יְנַקְּשׁוּ, — א) נִקֵּשׁ לנכסי פלוני, לכד ותפש: יְנַקֵּשׁ נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו (תהל' קט יא). — ואמר המשורר: עלילות לבקש סלילות לעקש וחנם לנקש לחיל כנושים (רמב"ע דיואן, אליכם אמונים, בודל'). אם אל מצעות בלות וטלואות אשר על יצועי תשימו מבטיכם אהה עוד מעט ינקשם נושה בעד ככר לחם השאילני אמש להחיות חצי בשרנו (רש"פ, ד' כוסות, כוס התרעלה ג). — ב) נִקֵּשׁ סתם, שם מוקש, ארב: וַיְנַקְּשׁוּ מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו (תהל' לח יב). — °נִקֵּשׁ נפש פלוני, כמו התנקש בנפש: ונפש לא תנקש אשר דמה אבקש ולא תתן מוקש להכשיל העורים (רשב"ג, בצל שדי, אזהר'). צר מנקש לנפשי אל יסיתך בהבלו (ר"י גיאת, בעלת אוב, M. Sachs, Rel. Poesie , 13). וירא איש בעין שכלו כי אל למענו פעלו למה לנפשו ינקש ואת בלעדיו יבקש (ראב"ע, אוכיחה בפי). ואל ישיאך הון גנבות וענות שקר כגוים ואנוש אל ינקש נפשו לחמוד בית רעו והונו (ר"י הלוי, יחיד נמצא).

— הִתפ', הִתְנַקֵּשׁ, מִתְנַקֵּשׁ, הִתְנַקֵּשׁ בנפש פלוני, עשה מעשה להמיתו: ותאמר האשה אליו (אל שאול שבא לבקש ממנה להעלות לו את שמואל באֹב) הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידענים מן הארץ ולמה אתה מִתְנַקֵּשׁ בנפשי להמיתני (ש"א כח ט).