א. נָקַשׁ

פ"י, כמו יקש1, — לכד והשמיד, nachstellen; attraper; to lay snares: נודע יי' משפט עשה בפעל כפיו נוֹקֵשׁ2 רשע (תהל' ט יז).

— נִפע', תִּנָּקֵשׁ, — נִקֵּשׁ אחרי פלוני, נלכד ונמשך אחריו על כרחו, שלא בידיעתו: השמר לך פן תִּנָּקֵשׁ אחריהם (אחרי הגוים בא"י) אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם (דבר' יב ל). — ובסהמ"א: בערך מלי ממך משגב אבקשה חקי חיים בם לא אנקשה (ר"א הזקן, אמת יהגה חכי, אזהר'). לא תענה את עמיתך לנקש בצוקה וצרה לענות בו סרה (ר"י הלוי, וירד איש אלהים). ויען וינקש באמרו איש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישוהו לבוש אשר לבש בו המלך (חמדת הימים, ב, פורים, ספורי הנס עט.).

— פִע', יְנַקֵּשׁ, יְנַקְּשׁוּ, — א) נִקֵּשׁ לנכסי פלוני, לכד ותפש: יְנַקֵּשׁ נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו (תהל' קט יא). — ואמר המשורר: עלילות לבקש סלילות לעקש וחנם לנקש לחיל כנושים (רמב"ע דיואן, אליכם אמונים, בודל'). אם אל מצעות בלות וטלואות אשר על יצועי תשימו מבטיכם אהה עוד מעט ינקשם נושה בעד ככר לחם השאילני אמש להחיות חצי בשרנו (רש"פ, ד' כוסות, כוס התרעלה ג). — ב) נִקֵּשׁ סתם, שם מוקש, ארב: וַיְנַקְּשׁוּ מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו (תהל' לח יב). — °נִקֵּשׁ נפש פלוני, כמו התנקש בנפש: ונפש לא תנקש אשר דמה אבקש ולא תתן מוקש להכשיל העורים (רשב"ג, בצל שדי, אזהר'). צר מנקש לנפשי אל יסיתך בהבלו (ר"י גיאת, בעלת אוב, M. Sachs, Rel. Poesie , 13). וירא איש בעין שכלו כי אל למענו פעלו למה לנפשו ינקש ואת בלעדיו יבקש (ראב"ע, אוכיחה בפי). ואל ישיאך הון גנבות וענות שקר כגוים ואנוש אל ינקש נפשו לחמוד בית רעו והונו (ר"י הלוי, יחיד נמצא).

— הִתפ', הִתְנַקֵּשׁ, מִתְנַקֵּשׁ, הִתְנַקֵּשׁ בנפש פלוני, עשה מעשה להמיתו: ותאמר האשה אליו (אל שאול שבא לבקש ממנה להעלות לו את שמואל באֹב) הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידענים מן הארץ ולמה אתה מִתְנַקֵּשׁ בנפשי להמיתני (ש"א כח ט).



1 [רש"י (תהל' קט יא) מחבר שרש זה עם ב. נקש, וכן כמה מהחדשים (עי' סגל, ש"א כח ט). אולם כבר הוכיח ריב"ג בשרש נקש שהם שני שרשים וכן ראב"ע, עי' הערה ב. וכן דעת נלדיקה,  Neue Beitrage 191-2.]

2 [כך נקוד המסורה. ות"י: בעובדי אידוי אתקל רשיעה. וכן פרש ריב"ג בשרש נקש, וז"ל: פירושו מאבד הרשע והפועל ליי' הנזכר בראש הפסוק וכו' ונוקש שב אל יי' הנזכר ולא יתכן להיות נוקש נפעל לרשע כמו נוקשת באמרי פיך כי אם היה מזה השרש היה על דמיון נולד ונוסף, ע"כ. כלו' בפתח תחת הקוף: נוקַש. וכך גם רד"ק בשרשיו שרש נקש. וראב"ע מפרש, וז"ל נוקש, פועל ושרשו עם נו"ן. והנכון להיות הקמץ הקטן (צירה) תחת פתח כי כל התנועות מתחלפות. ולהיותו מגזרת תרגום (נקש-דפק) אין טעם לו. והלא מצאנו וינקשו מבקשי נפשי. והנה שנים שרשים, ע"כ. וכן מסיק גם ריב"ג שהם שני שרשים. והשבע' מתרגמים כמו נפעל, נוקַש מן יקש: συνελήφϑη ὁ ἁμαϱτωλός וכעין זה עקילס: σϰωλωϑήσεται ὁ ἁυεβής והוולג': comprehensus est peccator.]

ערכים קשורים