יֵרָקוֹן

, ש"ז, —  א) לקוי הצמחים, שנהפכים ליָרֹק כמו עלה נֹבֵל:  רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון יֵרָקוֹן ארבה חסיל (מ"א ח לז).  הכיתי אתכם בשדפון וּבַיֵּרָקוֹן הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתכם יאכל הגזם (עמו' ד ט).  — ובתו"מ:  על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה (תענ' ג ה).  הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם (כתוב' ח:).  כל העולם כולו (לקה) בשדפון ושלו בירקון (מ"א ח לז).  ב)  השתנות גון הפנים מפחד ומורא וכדומה:  מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לְיֵרָקוֹן (ירמ' ל ו)  ומזה (מעליית המרה למעלה) יהפך מראה האדם לירקון (אסף הרופא 25).  —  וגם *מחלה שמשנה גון פני האדם ליָרֹק:  סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון (ברכ' כה.).  סימן לשנאת חנם ירקון (שבת לג.).  מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור (יומ' פד.).  שהירקון האדומיי אם שתהיה לרוב הולדו האדומה או להמנע הרקתה (קאנון ג טו א ג).  האזוב יש לו סגולה להועיל מן הירקון ההווה בסתימה (פרקי משה כ).  ומריבוי המרה יקרה הירקון (מ' אלדבי, ש"א ד).  —  ואמר המליץ:  ותתהפך כמו חולה בירקון ודלקת, כאלו היא גליל כסף ובזהב מחושקת (רשב"ג, חידה על התפוח, אכול גזה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים