*, פ"ע, מקו' לִירַק, — היה יָרֹק: לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ אימתי נקרא יבש משעה שמתחיל לירק (נדה סז.).

— הִפע', * הוֹרִיק, — א) פ"ע, הוֹרִיקוּ הפנים, נהיו יְרוֹקִים: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלא גידין (סוט' ג ד).  העבירום (את הבתולות) לפני הציץ כל שפניה מוריקות בידוע שהיא ראויה ליבעל כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה ליבעל (יבמ' ס:).  היא קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות (סוט' ט.).  לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון (מד"ר רות, ותלכנה.).  זה שמיסב ואינו אוכל צערו כפול ומכופל ופניו מוריקות (שם קהל', בכל עת).  והלב והקרקבן וכדומה: אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו טרפה (חול' נו:).  אדומים שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו (שם).  עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו או קרקבנו (רמב"ם שחיט' ז כ).  — והצמח, העשב, וכדומה, נעשה ירֹק ככרתי, או קצת נוטה לחלמוני: בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו העלין שלהן שחורין אסורין הוריקו הרי אלו מותרין (שבי' ו ג).  לאחד שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה (מד"ר ויקר' יח).  — והלֵחה וכדומה: לפלוף שבעין אם היה יבש והוא שהתחיל להוריק חוצץ בנדה (רמב"ם מקוא' ב כ).  — ב) פ"י, הפך אותו יָרֹק: כל ירק חי מוריק (ברכ' מד:).  עושה את פני אוכליו קצת ירֻקים.  תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה (מד"ר בראש' יג).

— נִתפ', °נִתְיָרֵק, — כמו הוֹרִיק: ידיו ורגליו (של הנשוך) יזיעו ואחר יתירקו (ר"י חריזי, אסור הקבורה לגלינוס).