° 1, ש"ז, בכנ' יִשְׁעוֹ, — נרדף עם חפץ, תשוקה, ומשמש רק בצרוף עם השם חֵפֶץ בהדבור כל ישעו2 וכל חפצו של פלוני הוא זה וזה, בכונה לחזק את המושג של חפץ: שכל ישעו וכל חפצו של דוד הוא שלא יצמח מלכותו כי הצמיחה תבא אחרי ההפסד ולכן היה ישעו וחפצו כי לא יצמיח מלכותו (ר"י אברבנאל, ש"ב כג). והיא (הנשמה) עומדת בתוך הגוף כמוכרחת לעשות רצון יוצרה אמנם כל ישעה וחפצה תמיד לעלות למקם שחוצבה (ראש' דעת לר"מ אלבילה קצז.). הייתי כשכיר שלא יעבוד לתקות שכר פעולתו רק כשכיר שכל ישע וכל חפץ לעבוד העבודה במה שהיא מבעליה (ר"מ אלשיך, איוב ז ב). אשר ידבר בו איש את רעהו אשר כערכו או את הגדול ממנו כי אם כל ישעם וכל חפצם היה להראות את ידם ואת כחם בלה"ק (מא"ג, הקד' קרית ספר). — ואמר המשורר: ערירי תלך אם מתים הולדת, כי תוליד חיים חייך קפדת, מה ישעי מה חפצי ולמי אעמולה, הורי במליצה ושיר לא יחפוצו, אחי ובני הה חטאו לשאולה, את עמם עזבו ושפתו ינאצו (יל"ג, ברכ' ישרים).
1 עי' הערה לקמן.
2 עפ"י מליצת הכתוב: כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (ש"ב כג ה), שהתלבטו בה כל המפרש' הקדמונ' והחדשים ולא מצאו לה פרוש אמתי. ובעצם משמ' המלה ישעי, קצת הקדמונ' ורוב החדשים פרשוה במשמ' ישועה רק ת"י תרגם צרכי, והפשיטא תרגמה צביני, ר"ל חפצי. רש"י פרש כמו ת"י צרכי. ולא נתברר לי מי היה הראשון שהשתמש במליצה ישע וחפץ במשמ' רצון וחפץ, עכ"פ, זו מליצה שנתקבלה בלשון בספרות המאוחרת בכונת חזוק מושג הרצון והתשוקה.