— קל לא נהוג.
— הִפע', הוֹשִׁיעַ, הוֹשִׁעַ, הוֹשֵׁעַ, הוֹשַׁע, הוֹשִׁיעָה, הוֹשַׁעְתִּי, הוֹשַׁעְתָּ, הוֹשַׁעְתֶּם, אוֹשִׁיעַ, אוֹשִׁיעָה, תּוֹשִׁיעַ, יוֹשִׁיעַ, יְהוֹשִׁיעַ, יוֹשַׁע, וַיּוֹשַׁע, ישַׁע, וַיּשַׁע, תּוֹשַׁע, תּוֹשִׁיעוּ, תּוֹשִׁיעוּן, יוֹשִׁיעוּ, מוֹשִׁיעַ, לְהוֹשִׁיעַ, הוֹשִׁיעוֹ, הוֹשִׁיעָם, הוֹשַׁעְתִּיךָ, הוֹשַׁעְתִּים, הוֹשַׁעְתָּנוּ, אוֹשִׁיעֵךְ, תּוֹשִׁיעֵנוּ, יוֹשִׁיעֵנוּ, יֹשִׁיעֶנּוּ, יוֹשִׁיעֲךָ, ישִׁיעֲכֶם, יוֹשִׁיעֵם, יוֹשִׁעָן, תּוֹשִׁיעֵנִי, יוֹשִׁיעוּךָ, יוֹשִׁיעֻךָ, ישַׁעֲכֶם, יוֹשִׁיעוּם, — הוֹשִׁיעַ את פלוני ולפלוני מאויביו, מצרתו, הביא לו יְשׁוּעָה: כי יי' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם לְהוֹשִׁיעַ אתכם (דבר' כ ד). ויקם אחרי אבימלך לְהוֹשִׁיעַ את ישראל תולע בן פואה (שופט' י א). כי אין ליי' מעצור לְהוֹשִׁיעַ ברב או במעט (ש"א יד ו). למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל לְהוֹשִׁיעַ (ירמ' יד ט). הן לא קצרה יד יי' מֵהוֹשִׁיעַ ולא כבדה אזנו משמוע (ישע' נט א). ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם אין מוֹשִׁיעַ אתנו ויצאנו אליך (ש"א יא ג). חי יי' הַמּוֹשִׁיעַ את ישראל (שם יד לט). לך והכית בפלשתים וְהוֹשַׁׁעְתָּ את קעילה (שם כג ב). ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הוֹשִׁעָה המלך (ש"ב יד ד). אנא יי' הוֹשִׁיעָה נא (תהל' קיח כה). הוֹשִׁיעָה את עמך וברך את נחלתך (שם כח ט). הללו ואמרו הוֹשַׁע יי' את עמך את שארית ישראל (ירמ' לא ו). הוֹשַׁע עבדך אתה אלהי (תהל' פו ב). במה אוֹשִׁיעַ את ישראל (שופט' ו יה). בשלש מאות האיש המלקקים אוֹשִׁיעַ אתכם ונתתי את מדין בידך (שם ז ז). ואת בניך אנכי אוֹשִׁיעַ (ישע' מט כה). ואת עם עני תּוֹשִׁיעַ (ש"ב כב כח). בצפיתנו צפינו אל גוי לא יוֹשִׁעַ (איכ' ד יז). כי אלהים יוֹשִׁיע ציון ויבנה ערי יהודה (תהל' סט לו). ושח עינים יוֹשִׁעַ (איוב כב כט). ויך (שמגר) את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר וַיּוֹשַׁע גם הוא את ישראל (שופט' ג לא). וַיּוֹשַׁע יי' ביום ההוא את ישראל (ש"א יד כג). וַיּשַׁע יי' את דוד בכל אשר הלך (ש"ב ח ו). ויכו את פלשתים וַיּוֹשַׁע יי' תשועה גדולה (דהי"א יא יד). האתם תריבון לבעל אם אתם תּוֹשִׁיעוּן אותו (שופט' ו לא). — ובכנ': ומלאך פניו הוֹשִׁיעָם (ישע' סג ט). וְהוֹשִׁיעָם יי' אלהיהם ביום ההוא (זכר' ט יו). ואת בית יהודה ארחם וְהוֹשַׁעְתִּים ביי' אלהיהם (הושע א ז). ואם בני עמון יחזקו ממך וְהוֹשַׁעְתִּיךָ (דהי"א יט יב). כי אתך אני לְהוֹשִׁיעֲךָ ולהצילך (ירמ' יה כ). כי אתך אני נאם יי' לְהוֹשִׁיעֶךָ כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם (שם ל יא). אל יוֹשִׁעֵךְ יי' מאין אוֹשִׁיעֵךְ (מ"ב ו כז). אם במרד ואם במעל ביי' (עשינו) אל תּוֹשִׁיעֵנוּ היום הזה (יהושע' כב כב). אשור אל יוֹשִׁיעֵנוּ על סוס לא נרכב (הוש' יד ד). יי' מלכנו הוא יוֹשִׁיעֵנוּ (ישע' לג כב). ובני בליעל אמרו (על שאול) מה-יּשִׁעֵנוּ זה ויבזהו (ש"א י כז). אהי מלכך אפוא וְיוֹשִׁיעֲךָ בכל עריך (הוש' יג י). הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וְישַׁעֲכֶם (ישע' לה ד). ויקם יי' מושיע לבני ישראל וַיּוֹשִׁיעֵם (שופט' ג ט). ויבאו הרעים ויגרשום (את בנות יתרו) ויקם משה וַיּוֹשִׁעָן וישק את צאנם (שמות ב יז). ויקם יי' שפטים וַיוֹשִׁיעוּם מיד שסיהם (שופט' ב יו). ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם יוֹשִׁיעוּךָ בעת רעתך (ירמ' ב כח). יעמדו נא (יועציך) וְיוֹשִׁיעֻךָ (ישע' מז יג). ובעת רעתם יאמרו קומה וְהוֹשִׁיעֵנוּ (ירמ' ב כז). — הוֹשִׁיעוֹ מיד פלוני ומפלוני: והיה יי' עם השפט וְהוֹשִׁיעָם מיד איביהם (שופט' ב יח). לך בכחך זה וְהוֹשַׁעְתָּ את ישראל מכף מדין (שם ו יד). כי הוֹשַׁעְתָּנוּ מיד מדין (שם ח כב). ואזעק אתכם ולא הוֹשַׁעְתֶּם אותי מידם (שם יב ב). עלה וְהוֹשִׁעֵנִי מכף מלך ארם (מ"ב יו ז). ועתה יי' אלהינו הוֹשִׁיעֵנוּ נא מידו (שם יט יט). יי' אלהי בך חסיתי הוֹשִׁיעֵנִי מכל רדפי והצילני (תהל' ז ב). הוֹשִׁיעֵנִי מפי אריה (שם כב כב). הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הוֹשִׁיעֵנִי (שם נט ג). וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי וָאוֹשִׁיעָה אתכם מידם (שופט' י יב). וַיּשַׁע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון (איוב ה יה). אל תחרש ממנו מזעק אל יי' אלהינו וְישִׁעֵנוּ מיד פלשתים (ש"א ז ח). וַיּוֹשִׁיעֵם מיד שונא ויגאלם מיד אויב (תהל' קו י). — וְהוֹשִׁיעוֹ מדָּבר, ממקום, מצרה: מחמס תּשִׁעֵנִי (ש"ב כה ג). מצרתו לא יוֹשִׁיעֶנּוּ (ישע' מו ז). זה עני קרא ויי' שמע ומכל צרותיו הוֹשִׁיעוֹ (תהל' לד ז). ממצוקותיהם יוֹשִׁיעֵם (שם קז יג). וְהוֹשַׁעְתִּי אתכם מכל טמאותיכם (יחזק' לו כט). הנני מוֹשִׁיעַ את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש (זכר' ח ז). — והוֹשִׁיעוֹ ביד פלוני, שפלוני היה כמו השליח לדבר להצילו: וַיּוֹשִׁיעֵם ביד ירבעם בן יואש (מ"ב יד כז). אם ישך מוֹשִׁיעַ בידי את ישראל (שופט' ו לו). וידעתי כי תוֹשִׁיעַ בידי את ישראל כאשר דברת (שם לז). — והוֹשִׁיעַ לפלוני: צעקה הנער המארשה ואין מוֹשִׁיעַ לה (דבר' כב כז). לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יוֹשִׁיעוּ לכם בעת צרתכם (שופט' י יד). ואתם היום מאסתם את אלהיכם אשר הוא מוֹשִׁיעַ לכם מכל רעותיכם וצרתיכם (ש"א י יט). וזעקו אל האלהים אשר הם מקטרים להם וְהוֹשֵׁעַ לא יוֹשִׁיעוּ להם בעת רעתם (ירמ' יא יב). ואם בני עמון יחזקו ממך והלכתי לְהוֹשִׁיעַ לך (ש"ב י יא). עלה אלינו מהרה וְהוֹשִׁיעָה לנו ועזרנו (יהוש' י ו). תנה עזך לעבדך וְהוֹשִׁיעָה לבן אמתך (תהל' פו יו). ישפט עניי עם יושִׁיעַ לבני אביון (שם עב ד). קוה ליי' וְישַׁע לך (משלי כ כב). וַיּוֹשַׁע יי' לדויד בכל אשר הלך (דהי"א יח ו). — והַיַּד, הַיָּמִין, הַזְּרוֹעַ: אשר מנעך יי' מבוא בדמים וְהוֹשֵׁעַ ידך לך (ש"א כה כו). וַתּוֹשַׁע לו זרעו (ישע' נט יו). וגם אני אודך כי תוֹשִׁיעַ לך ימינך (איוב מ יד). על אף איבי תשלח ידך וְתוֹשִׁיעֵנִי ימינך (תהל' קלח ז). — והחרב: כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תוֹשִׁיעֵנִי (תהל' מד ז). — והוֹשִׁיעַ את העיר וכדומה: וגנותי על העיר הזאת לְהוֹשִׁיעָהּ (ישע' לז לה). וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אוֹשִׁיעַ (זכר' י ו). — והוֹשִׁיעַ בע"ח: וְהוֹשַׁעְתִּי לצאני ולא תהיינה עוד לבז (יחזק' לד כב). אדם ובהמה תּוֹשִׁיעַ יי' (תהל' לו ז). — יְהוֹשִׁיעַ: כי לא בחרב ובחנית יְהוֹשִׁיעַ יי' כי ליי' המלחמה (ש"א יז מז). שמר פתאים יי' דלתי ולי יְהוֹשִׁיעַ (תהל' קיו ו).
— נִפע', נוֹשַׁע, נוֹשַׁעְתֶּם, נוֹשַׁעְנוּ, עת' אִוָּשֵׁעַ, אִוָּשֵׁעָה, תִּוָּשַׁע, תִּוָּשְׁעִי, יִוָּשַׁע, יִוָּשֵׁעַ, נִוָּשַׁע, נִוָּשֵׁעַ, נִוָּשֵׁעָה, תִּוָּשְׁעוּן, — שהוֹשִיעוּ אותו: אשריך ישראל מי כמוך עם נוֹשַׁע ביי' (דבר' לג כט). ישראל נוֹשַׁע ביי' תשועת עולמים (ישע' מה יז). הנה מלכך יבוא לך צדיק וְנוֹשָׁע הוא (זכר' ט ט). אין המלך נוֹשָׁע ברב חיל (תהל' לג יו). ונזכרתם לפני יי' אלהיכם וְנוֹשַׁעְתֶּם מאיביכם (במד' י ט). עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נוֹשָׁעְנוּ (ירמ' ח כ). מהלל אקרא יי' ומאיבי אִוָּשֵׁעַ (ש"ב כב ד). רפאני יי' וארפא הושיעני וְאִוָּשֵׁעָה (ירמ' יז יד). סעדני וְאִוָּשֵׁעָה ואשעה בחקיך תמיד (תהל' קיט קיז). כבסי מרעה לבך ירושלם למען תִּוָּשֵׁעִי (ירמ' ד יד). ועת צרה היא ליעקב וממנה יִוָּשֵׁעַ (שם ל ז). הולך תמים יִוָּשֵׁעַ ונעקש דרכים יפול באחת (משלי כח יח). בימיו תִּוָּשַׁע יהודה וישראל ישכן לבטח (ירמ' כג ו). בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם וְנִוָּשֵׁעַ (ישע' סד ד). אלהים השיבנו והאר פניך וְנִוָּשֵׁעָה (תהל' פ ד). בשובה ונחת תִּוָּשְׁעוּן (ישע' ל יה). פנו אלי וְהִוָּשְׁעוּ כל אפסי ארץ (שם מה כב).