1, -פֵה, ש"נ, — שם אבן יקרה, kostb. stein; pierre précieuse; precious stone: תרשיש ושהם וְיָשְׁפֶה2 (שמות כח כ). כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וְיָשְׁפֵה ספיר נפך וברקת (יחזק' כח יג). — ובתו"מ: פעם אחת אבדה ישפה של בנימין (ירוש' פאה א טו ג). בנימין (אבנו) ישפה וצבע מפה שלו דומה לי"ב הצבעים (מד"ר במד' ב). — ופשט המנהג להשתמש בשם זה להאבן שקוראים לה גם בלעז בשם זה, Jospis; jaspe; josper: ישפה והיא כלולה מגוונים הרבה אדומה שחורה ירוקה וסגולתה לעצור הדם (תולד' יצחק לר"י קארו, תצוה). שלפי שישפה ירוקה ושחורה ואדומה (שם).