ש"ז, — א) שם עצם פרטי, כנוי ליעקב ושם כללי לעשרת השבטים ולממלכת עשרת השבטים.  — ב) *שֵם, כמו יהודי: עכו"ם שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור (שבת טז ח).  עכו"ם שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום (ע"ז ה ג).  גוי שמכר קמתו לישראל ליקצר חייב בפאה ישראל שמכר קמתו לגוי לקצור פטור וכו' ישראל וגוי שהיו שותפין בקמח חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור (תוספתא פאה ב ט).  גוי שאמר לו לישראל תן שמן על גבי מכתי (שם דמאי א יח).  חמור גזל הגוי מגזל ישראל (שם ב"ק י יה).  ישראל שלוה מעות מן הגוי וכו' וגוי שלוה מעות מישראל ומבקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי (שם ב"מ ה יו-יז).  בן גוי שבא על בת ישראל וילדה וכו' בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך (ירוש' יבמ' ב ד.).  ישראל שלקח שדה מנכרי ובא ישראל אחר והחזיק בה (ב"ב נה.).  — ובסהמ"א: גויה אחת נכנסה לביתו של ישראל לשתות (שו"ת ריב"ש רמה).  אם בא הישראל לאחר שהחזיק הנכסים במשפט למכור לישראל חבירו כל כוחו וזכותו שיש לו (שו"ת תרומ' הדשן שלט).  — ומ"ר: אומנין ישראלים ששלח להם עכו"ם חביות של יין נסך בשכרן (ע"ז ה ז).  אם דר עובד כוכבים בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסרת דריכת רגלו עליהן (רש"י ערוב' עה:).  אפילו יש הרבה ישראלים באותו בית (תוספ' שם עד:).  הרי כל נכסי משועבדין לעכו"ם ואם יטלו אותן הישראלים בחובם יאסרו אותי העכו"ם (רמב"ם, מלוה ולוה א ו).  — ג) *אדם מישראל שאינו כהן ואינו משבט לוי: כהן ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה (דמאי ו ג).   ישראל שקבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים (שם ד).  תלתן של תרומה שחיפת בה בת כהן את ראשה אין בת ישראל רשאי לחוף אחריה (תוספתא תרומ' י ד).  ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים (בכור' יא.).  — ד) בקבלה, °שם לחצי הגוף העליון של האדם, עד המתנים: כי עד החזה נקרא ישראל ומשם ולמטה עד רגליו נקרא ישורון (מהרח"ו, ע"ח, היכ' ז"א טו א).  הוא (יעקב) מרמז על ז"א ממראה מתניו ולמטה נקרא יעקב וממראה מתניו ולמעלה נקרא ישראל (עמה"מ, רישא דז"א מא).