*, ת"ז, לנק' כְּאוּרָה, מ"ר כְּאוּרִים, כְּאוּרוֹת, —  פָּעוּל, כמו כָעוּר, מְכֹעָר:  צבעו (את הצמר) כאור 1 אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה (ב"ק ט ד).  אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכאור 2 שבעבדים נותן שלשים סלע (ערכ' ג ג).  אמר לאדם שומו עלי אם היה נאה נותן את דמיו אם היה כאור נותן את ערכו (ירוש' נזיר ב נא ד).  ראו אותה חוגרה בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה כאור 3  הדבר וכו' שניהם יוצאין ממקום אפל כאור הדבר (שם כתוב' ז לא ג).  וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה ואין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ (בשם סוט' ג יח ג).  ובקש להוציאה ממנו לא על דבר כאור אלא שהיה שונא אותו (מעשההגא', תשו' ר' שלמה עד).  — ולנק': אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירה כאורה לדירה נאה ואין צ"ל מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה לדירה כאורה שמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו (ירוש' מו"ק ב פא:).  — ומ"ר:  שאם היתה (הסוטה) עקרה נפקדת יולדת בצער יולדת בריוח כאורים יולדת נעים (צ"ל נאים) שחורים יולדת לבנים (ירוש' סוט' ג יח ד).  הילכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצינו אשה יפה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כאורים 4 ושחורים אמרי נא אחותי את (מד"ר בראש' מ).  — ולנק':  הכאורות 5 היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה (ירוש' תענ' ד סט ג).