1, ת"ז, מ"ר כָּאִים, — דל, מִסְכֵּן, כואב, מלא צער ויסורים, betrübt, unglücklich; malheureux, affligé; sad, unhappy: ודכה ישח ונפל בעצומיו חלכָּאִים 2 אמר בלבו שכח אל (תהל' י י-יא).
1 עי' הערה לקמן.
2 נמסר: חלכאים חד מלה כת' חל כאים באים תרין מלין ק'. וכבר נפלגו הקדמונים במלה זו אם העקר הוא הכתיב או הקרי, והכריע רסע"ג להכתיב ודונש בן לברט להקרי, עי' בהערה לערך הלכה, והסכים לדעתו גם ר"י חיוג, אמר וז"ל: ודע כי חל כאים שתי מלות במכתב וכן גם יתכן להיות עניינם חיל כמו מחנה וכאים מעקר זה על משקל כלים דוים ואחד מהם כאה כמו דוה רוה (ספר הנח והמשך, ערך כאה), וכן רש"י: כאים לשון ונכאה לבב למותת ואם תאמר הגון מן השורש יוכיח עליו יען הכאות לב צדיק. ע"כ. וכן רד"ק: וכָאִים בפלס דָוִים בָּלִים וענינם כאב ומדוה. ע"כ. ואעפ"י שאין כך דעת ריב"ג וראב"ע, וכן הסכימו רוב החדשים לדעת רסע"ג, עי' ערך חלכה, בכ"ז כדיים דונש וחיוג ורש"י ורד"ק לסמוך עליהם ולקבל המלה כָּאֶה באוצר לשוננו.