1, —  קל לא נמצא.

— הִפע' מקו', הַכְאוֹת, עב' הִכְאָה, הִכְאִיתִי 2, —  הִכְאָה את לבו של פלוני, גרם ללבו צער ויגון וכאב רוחני, betrüben; affliger; =lict:  יען הַכְאוֹת 3 לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו (יחזק' יג כב).  — ואמר המשורר:  חתו ובושו מהתולים שׂבּרו לַכְאוֹת נפשנו ולהניאנו, ארבם בקרבם נתנו וילכו רכיל בלב ולב להשיאנו (רמב"ע, דיואן ב, כ"י בודליאנה).  וכל גזרי לבבי אץ (הזמן) להרחיק ואיך ישקט והתפרדו גזריו, וְהִכְאָם אך לפאר את אפסיו במראיהם ולאיר את עבריו (שם פ).  — ואמר הפיטן בקינתו:  גדעני הניאני הכאני אך עתה הלאני (סליח' י' טבת, אזכרה מצוק).

—  נִפע' בינ', נִכְאָה, סמי' בני' נִכְאֵה, — נִכְאֵה הַלֵּב, מי שלבו שבור:  וירדף איש עני ואביון וְנִכְאֵה לבב למותת (תהל' קט יו).  —  נִכְאָה פלוני, נשבר לבו, נפל רוחו:  ובאו בו ציים כתים וְנִכְאָה ושב וזעם על ברית קודש (דני' יא ל).  — והשתמשו בפעל זה במשמ' זו בסהמ"א:  כי כל היום יכאו מעבדם, ויענו מעושק ידם, וזה הומה להם וזה נובח, וזה מושך וזה זובח (מ' אלדבי, ש"א ב). ואמר הפיטן: יביט בחמלתו לעם הוא נכאה, הוא תוך מצוקותיו כשחל יגאה (ר"י נגארה, עולת חדש לו).