*, ת"ז, לנק' כְּעוּרָה, מ"ר כְּעוּרִים, כְּעוּרוֹת, — מאד לא יפה, hässlich; laid; ugly, nastry: קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה וכו' מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה וכו' אלא שהנדר טעות (נדר' ט י).  אין לי אלא בזמן שהיא יפת תאר מנין אעפ"י שהיא כעורה (נדר' ט י).  יהיה אותו האיש כעור ומפוחם (נדר' ט י).  הלכנו בארם נהרים ובארם נחור לא מצינו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים (נדר' ט י).  אלו תלמידי חכמים שאעפ"י שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו (נדר' ט י).  אמרה לו (ושתי לאחשורוש) אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך ואם רואין אותי כעורה את מתגנה בי (נדר' ט י).  למלך שזימן לבנו אשה נאה וכו' אמר אביו מה אני עושה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה (נדר' ט י). — ועינים וכדומה: אמר רבי לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה (נדר' ט י).  — וצבע וכדומה: הנותן צמר לצבע וכו' צבע כעור1 אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה (נדר' ט י).  — ודברים, כלים וכדומה: נתן לחרש לעשות לו כסא נאה ועשה לו כעור ספסל נאה ועשה לו כעור (נדר' ט י).  יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור הוא כעור ולבושו נאה (נדר' ט י).  — ובמוסריות, במדות וכדומה: אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאתה עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם והלא דברים ק"ו ומה אם מי שהוא כעור בטובה נאה בפורענות כל שכן מי שהוא כעור בטובה נאה בפורענות כל שכן מי שהוא נאה בטובה שיהא נאה בפורענות (נדר' ט י).  לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל ולא ישא בת עם הארץ משול לענבי הגפן בענפי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל (נדר' ט י).  לא יגרש אדם את אשתו אלא אם מצא בה ערות דבר מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים (נדר' ט י).  יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים שמותם כעורים ומעשיהם נאים (נדר' ט י).  אעפ"י שנראות (פרשיות התורה) כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כמו הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי (נדר' ט י).  — ועי' *כָּאוּר, מאוס.