*, ת"ז, לנק' כְּעוּרָה, מ"ר כְּעוּרִים, כְּעוּרוֹת, — מאד לא יפה, hässlich; laid; ugly, nastry: קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה וכו' מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה וכו' אלא שהנדר טעות (נדר' ט י).  אין לי אלא בזמן שהיא יפת תאר מנין אעפ"י שהיא כעורה (ספרי דבר' ריא).  יהיה אותו האיש כעור ומפוחם (מד"ר בראש' לו).  הלכנו בארם נהרים ובארם נחור לא מצינו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים (שם מ).  אלו תלמידי חכמים שאעפ"י שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו (שם שה"ש, ראשו כתם).  אמרה לו (ושתי לאחשורוש) אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך ואם רואין אותי כעורה את מתגנה בי (שם אסת', ותמאן המלכה).  למלך שזימן לבנו אשה נאה וכו' אמר אביו מה אני עושה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה (תנחומא שלח ז). — ועינים וכדומה: אמר רבי לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה (מד"ר שה"ש, הנך יפה).  — וצבע וכדומה: הנותן צמר לצבע וכו' צבע כעור1 אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה (ב"ק ט ד).  — ודברים, כלים וכדומה: נתן לחרש לעשות לו כסא נאה ועשה לו כעור ספסל נאה ועשה לו כעור (תוספתא ב"ק י ח).  יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור הוא כעור ולבושו נאה (מד"ר במד' כב).  — ובמוסריות, במדות וכדומה: אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאתה עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם והלא דברים ק"ו ומה אם מי שהוא כעור בטובה נאה בפורענות כל שכן מי שהוא נאה בטובה שיהא נאה בפורענות (ספרי דבר' לב).  לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל ולא ישא בת עם הארץ משול לענבי הגפן בענפי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל (פסח' מט.).  לא יגרש אדם את אשתו אלא אם מצא בה ערות דבר מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים (מד"ר במד' ט).  יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים שמותם כעורים ומעשיהם נאים (שם טז).  אעפ"י שנראות (פרשיות התורה) כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כמו הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי (שם ויקר' כט, שם שה"ש, ראשו כתם).  — ועי' *כָּאוּר, מאוס.