1, פ"ע, כָּהֲתָה, כָּהוּ, יִכְהֶה, תִּכְהֶה, וַתֵּכַהּ2, תִּכְהֶינָה, וַתִּכְהֶיןָ, כָּהֹה, כָּהוֹ3, כָּהִיתִי4, — א) כָּהֲתָה העין, חלש כח הראוּת, לא יכלה העין לראות היטב, (schwach w.  (v. Auge); dev. faible (la vue); become dim (the eyes: לא כָהֲתָה עינו ולא נס לחה דבר' לד ז.  זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כָּהֹה5 תִּכְהֶה זכר' יא יז.  וַתֵּכַהּ6 מכעש עיני איוב יז ז.  — וכָהוּ העינים מראות: ויהי כי זקן יצחק וַתִּכְהֶיןָ עיניו מראת בראש' כז א.  ועינו החלו כֵהוֹת7 לא יוכל לראות ש"א ג ב.  —  ובתו"מ: כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו נגע' ב ג.  אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם פסח' סב:.  שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת וכו' ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו מד"ר בראש' סה.  הלך (עשו) ונשא (נשים) עובדות עכו"ם והיו מעשנות לפני עכו"ם ויצחק מריח וכהו עיניו פסיק' רבתי יב.  אמרה (רבקה) יעקב הצדיק בני אינו כאן יצחק הצדיק בעלי יושב בבית מפני שכהו עיניו שם.  כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים חגי' יו..  כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות מד"ר בראש' סה.  בשעה שגלגל חמה ולבנה נכנסין ליטול רשות מלפני הקב"ה עיניהם כהות מזיו השכינה ומבקשין לצאת להאיר לעולם ואינן רואין כלום שם ויקר' לא.  — וביחס להקול, °עמי, רפה: מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה אבל כאן הולך וחזק מאד רש"י שמות יט יט.  — ב) בהשאלה, כָּהָה האדם, רפה כחו, נתרשל: לא יִכְהֶה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ישע' מב ד.  — ובמשמ' °נפחתה מעלתו, ואמר המליץ: אחרי היותי אז בהיכל אל כנר דולק בגוף אפל הלא כָהִיתִי, עת אזכרה יום דין לארץ יפלו פני ואימה כמעיל עטיתי ר"י חריזי, תחכמ' יג.

— פִע', כֵּהָה, כִּהָה, כִּהֲתָה, כִּהִיתִי8, אֲכַהֶה, מְכַהֶה, — כמו קל, בענין מראה וגַון של דבר, blass w.;  dev. pâle; bec. pale : ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו וכו' וראה הכהן אתו ביום השביעי והנה כֵּהָה9 הנגע ויקר' יג ד=ו.  — ובהשאלה, כִּהֲתָה הרוח: ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וְכִהֲתָה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים יחזק' כא יא-יב.

— הִפע', *הִכְהָה, מַכְהֶה, מַכְהִים, — הִכְהָה את העין: אמר הקב"ה יהי יצחק יוצא לשוק (ויהיו הבריות אומרים זהו אביו של אותו רשע) אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו מד"ר בראש' סה.  יסורים של עוני מכהין עיניו של אדם מד"ז רות, ותאמר אליהן. — ובמשמ' °עשהו עִוֵּר: שאם הרג את הנפש כיון שאין לנו ארבע מיתות מכהין את עיניו תשו' הגא', הרכבי ש"ס.  — ואמר הפיטן: זכור הפכפך דרך איש זר, והכהה מאור אב בעשן זר קרוב' פר' זכור, זכור איש.  ובעשנו נעשן והכהה מאורים, בעבורו נמנעתי להודע בשערים יוצ' ב' שבוע', בשורי מעשהו.  — * הִכְהָה את החמה וכדומה, עשה שיֵראה אורה כהה: תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה מד"ר ויקר' כ.  זיז עוף טהור הוא וכו' בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה שם כב. — ואמר המליץ: אמי הלא תראי הסהר בעת שלימותה תחשך הלא תראי הכוכבים המאירים איך תכהם האפילה רש"ט פלקיירא, צרי היגון 14. — ובהשאלה, °הכהה את כחו: שקונסין אותו ונוטלין את ממונו ומכהים את כוחו ואת רוחו תשו' הגא', הרכבי ש"ס.  — הִכְהָה את פניו, עשה, בגערה וכדומה, שמראה פניו יהיו כהים, חשֻכים: לא הכהה פניהם להעבירן מגדולתן רש"י ש"א ג יג.

— הָפע', °הֻכְהָה, הוכהה, — שׁהִכְהוּהוּ: הוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא רש"י ויקר' יג ו.  כמראית בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו שו"ת תרומ' הדשן רמו.