מלת הטעם של רמז, ומשמש: א) לדמיון בין שני מעשים, so; ainsi; so, thus: ויבא אחרי המעשה שאליו נרמז: ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כֹּה יהיה זרעך בראש' טו ה. ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כֹּה לעבדיך שמות ה טו, כמו שמסֻפר שם קודם. ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כֹּה ויאמר לא במד' כב ל. ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יי' כֹּה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ שם לב ז-ח. וישם יי' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וְכֹה תדבר שם כג ה. וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת כֹּה תעשה ששת ימים יהוש' ו ג. ויסבו את העיר ביום השני פעם אחת וישבו המחנה כֹּה עשו ששת ימים שם יד. ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כֹּה יעשה לבקרו ש"א יא ז. ויאמר לו העם (לדוד ששאל מה יֵעשה לאיש אשר יכה את גליתׂ) כדבר הזה לאמר כֹּה יעשה לאיש אשר יכנו שם יז כז, כמו שאמרו לו קודם. ואיש ואשה לא יחיה דוד וכו' כֹּה עשה דוד וְכֹה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים שם כז יא. וישב בניהו את המלך דבר לאמר כֹּה דבר יואב וְכֹה ענני מ"א ב ל. ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים וכו' כֹּה יתן שלמה לחירם שנה בשנה שם ה כה. ואמר ישב האי הזה ביום ההוא הנה כֹה (כמו שתאר קודם) מבטנו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו ישע' כ ו. והנביאים יהיו לרוח והדבּר אין בהם כֹּה יעשה להם ירמ' ה יג. ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כֹה עשו בתוך ביתי יחזק' כג לט. הלוא כֹה (כמו שמסֻפר שם) עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת נחמ' יג יח. וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם בין דם לדם בין תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם וכו' כֹּה תעשון ולא תאשמו דהי"ב יט י. — ולפני השם לפני פעל עבר: מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כֹּה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד בראש' מה ט. ויצאו נגשי העם שוטריו ויאמרו אל העם לאמר כֹּה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן שמות ה י. וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כֹּה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו במד' כ יד. ויבאו אל בלעם ויאמרו לו כֹּה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי שם כב יו. כֹּה אמרו כל עדת יי' מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל יהוש' כב יו. ויאמר לו כֹּה אמר יפתח לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון שופט' יא יה. לפנים בישראל כֹּה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה ש"א ט ט. וְכֹה אמר שמעי בקללו (את דוד) צא צא איש הדמים ואיש הבליעל ש"ב טז ז. וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וְכֹה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום שם יט א. ויבא בניהו אל אהל יי' ויאמר אליו כֹּה אמר המלך צא ויאמר (יואב) לא כי פה אמות מ"א ב ל. וישלח רכב סוס שני ויבא אליהם ויאמר כֹּה אמר המלך שלום שם ט יט. כי כֹה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה שם יח לא. ויאמרו אליו כֹּה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה שם ג. כֹּה הראני אדני יי' והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש עמו' ז א. כֹּה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי השמים עזר' א ב. — ובפרט נהוג הדבור כֹּה אמר יי': ואמרת אל פרעה כֹּה אמר יי' בני בכרי ישראל שמות ד כב. כֹּה אמר יי' בזאת תדע כי אני יי' שם ז יז. כֹּה אמר יי' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת מ"ב יט ו. כֹּה אמר אדני יי' לא תקום ולא תהיה ישע' ז ז. כֹּה אמר יי' לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ירמ' יד י. ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כֹּה אמר אדני יי' ויי' לא דבר יחזק' כב כח. — ולפני פעל עתיד: אם כֹּה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כֹּה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים בראש' לא ח. ויצו אתם לאמר כֹּה תאמרון לאדני לעשו וכו' עם לבן גרתי ואֵחר עד עתה שם לב ה. אביך צוה לפני מותו לאמר כֹּה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם שם נ יו-יז. ויאמר (אלהים אל משה) כֹּה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם שמות ג יד. ויאמר עוד אלהים אל משה כֹּה תאמר אל בני ישראל יי' אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם שם יה. ויקרא אליו יי' מן ההר לאמר כֹּה תאמר לבני יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים שם יט ג-ד. ויאמר יי' אל משה כֹּה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שם כ כב. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כֹּה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך יי' וישמרך במד' ו כג. קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם וְכֹה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת שם ח ו-ז. כי אם כֹּה תעשו להם מזבחתיהם תתצו דבר' ז ה. ויאמרו למלאכים הבאים כֹּה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה לכם תשועה ש"א יא ט. ויאמר שאול כֹּה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר שם יח כה. אם כֹּה יאמר טוב שלום לעבדך שם כ ז. ואם כֹּה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יי' שם כב. ויאמר דוד אל המלאך כֹּה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה ש"ב יא כה. ואם כֹּה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו שם יה כו. וידברו אליו הילדים אשר גמלו אתו לאמר כֹּה תאמר לעם הזה וכו' כֹּה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי מ"א יב י. כי כֹה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעללת אם כלה בציר ישע' כד יג. כֹּה נאם יי' ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה ירמ' ט כא. כֹּה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה יי' ומה דבר יי' שם כג לה. ראה יי' והביטה למי עוללת כֹּה אם תאכלנה נשים פרים איכ' ב כ. — ועם הוספת בְּ, בְּכֹה, כמו כֹּה: ויאמר יי' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בְּכֹה וזה אמר בְּכֹה מ"א כב כ. — ושבועה, כֹּה יעשה לי אלהים וכה יוסיף: ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני כֹּה יעשה לך אלהים וְכֹה יוסיף אם תכחד ממני דבר מכל הדבר אשר דבר אליך ש"א ג יז. ויאמר שאול כֹּה יעשה לי אלהים וְכֹה יוסיף כי מות תמות יונתן שם יד מד. כֹּה יעשה יי' ליהונתן וְכֹה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך שם כ יג. כֹּה יעשה יי' לאיבי דוד וְכֹה יסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר שם כה כב. כֹּה יעשה אלהים לאבנר וְכֹה יסיף לו כי כאשר נשבע יי' לדוד כי כן אעשה לו ש"ב ג ט. ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כֹּה יעשה לי אלהים וְכֹה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה שם לה. ולעמשא תמרו הלא עצמי ובשרי אתה כֹּה יעשה לי אלהים וְכֹה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב שם יט יד. וישבע המלך שלמה ביי' לאמר כֹּה יעשה לי אלהים וְכֹה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את הדבר הזה מ"א ב כג. ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר כֹּה יעשון לי אלהים וְכֹה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם שם יט ב. וישלח אליו בן הדד ויאמר כֹּה יעשון לי אלהים וְכֹה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי שם כ י. ויאמר כֹּה יעשה לי אלהים וכה יוסף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום מ"ב ו לא. באשר תמותי אמות ושם אקבר כֹּה יעשה יי' וְכֹה יסיף כי המות יפריד ביני לבינך רות א יז. — כֹּה לֶחָי, עי' חַי. — עַד-כֹּה, במשמ' באופן הזה, במדה רבה כמו זו: וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עַד-כֹּה ברכני יי' יהוש' יז יד. — ובמשמ' °במדה זו, כל כך: מה יפלו פניך כה יחרה לך כה ירע לך רמח"ל, מגדל עז ב ב, ונהוג שמוש זה עתה בלשון רבים מהסופרים. — ב) להורות המקום שהמדבר עומד עליו, hier; ici; here: כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כֹּה נגד אחי ואחיך בראש' לא לז. ויאמר אל בלק התיצב כֹּה על עלתך ואנכי אקרה כֹּה במד' כג יה. ויאמר המלך סב התיצב כֹּה ויסב ויעמד ש"ב יח ל. — עַד-כֹּה, עד המקום שהוא מראה: ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עַד-כֹּה ונשתחוה ונשובה אליכם בראש' כב ה. — כֹּה וָכֹה, הנה והנה: ויפן כֹּה וָכֹה וירא כי אין איש שמות ב יב. — כֹּה...כֹּה, מעבר מזה ומעבר מזה: ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה בדרך יום כֹּה ובדרך יום כֹּה סביבות המחנה במד' יא לא. — ג) להזמן, עַד-כֹּה, עד הזמן הזה: יי' אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עַד-כֹּה שמות ז יז. — עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, במשך זמן מה שעבר בינתים: הנה עב קטנה ככף איש עלה מים ויאמר עלה אמר אל אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם ויהי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול מ"א יח מד-מה.