1, —  קל לא נהוג.

— פִע', כִּהָה, כִּהִיתִי2, אֲכַהֶה, — כִּהָה בפלוני בשביל דבר, גער בו ונזף אותו, anfahren; réprimander; rebuke: והגדתי לו (לעלי הכהן) כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון ידע כי מקללים להם בניו ולא כִהָה3 בם (ש"א ג יג). — והשתמשו בו גם בסהמ"א: שאחד מבני הרבנים כהה בי פעמים על לומדי לעתים בלשון הערב מעט מחכמה הלמודית לפני החכם הגדול חתני ר' שמואל נ"ר בן החכם ר' יהודה אבן תבון זצ"ל ויהי כי הציק בי המכהה בדבריו ויאלצני עניתי לו כדבריו (הקד' מלמד התלמיד' לר"י אנטולי).  ולפי שרב התלמידים יפסקו תלמודם ויעזבוהו אחר צאתם מבית הרב כהה תחלה בעצל על זמן הקצירה כי בזה יכשלו רבים מן התלמידים (שם, שופטים).  ואתה לא כהית בבתך ולא הכלמתה (יוסף בר"ש להרמב"ם, חמדה גנוזה יו).  מזלי גרם כי מצאתי מנגד לדברי וכו' להבאישני קצת או לחוש לכבודו על אשר לא כיהה הוא בם עד עתה (שו"ת מים רבים, או"ח כב).