— קל לא נמצא במקרא.

— נִפע' תִּכָּוֶה, תִּכָּוֶינָה, *נִכְוָה, נִכְוִיתִי, לִכָּווֹת, ליכוות,  — נִכְוָה באש, נגעה האש בעורו ועשתה בו כְּוִיָּה, sich verbrennen; se brûler; be burned: כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תִכָּוֶה ולהבה לא תבער בך ישע' מג ב.  היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תִכָּוֶינָה כן הבא אל אשת רעהו משלי ו כז-כט.   — ובתו"מ: איזו היא מכוה נכוה בגחלת או ברמץ נגע' ט א.  היתה גורפתו (את התנור) והכתה הקוץ ויצא ממנה דם או שנכוית ונתנה אצבעה לתוך פיה כלים ח יא.  ומלמדין אותו (את הכהן המקטיר הקטרת) הוי זהיר שמא תתחיל לפניך שלא תכוה תמיד ו ג.  נשבר העצם וניטל צומת הגידים שלה פסולה רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות תוספתא חול' ג ו. אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה סנה' ק:.  שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו ב"ב עה..  הביאו לפניו (לפני הילד משה שתי קערות אחת מלאה זהובים ואחת מלאה גחלים) ושלח ידו ליקח הזהב ובא גבריאל ודחף את ידו ותפס את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון מד"ר שמות א.  משל לחמורה שרעת ונכוית ויצא בנה כווי מי גרם לולד שיצא כווי שנכוית אמו שם ויקר' טו.  לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת סבור שהיא אבן טובה נטל אותה ונכווה לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה שם דבר' א.  — ובמים רותחים וכדומה: שיהא נותן ידו לתוכה (להרותחים) והיא נכוית ירוש' שבת ג ו:.  מעשה שמתה שפחתו של ר"א נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו (נכנס) לבית ונכנסו אחריו אמר להם כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין שם ברכ' ב ה:, והיא מליצה למי שאיו מבין רמז ברור וקשה. — ובהשאלה, האזן נִכְוִית, היא נפגעת ולוקה: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים כתוב' ה:. — *נִכְוָה מגחלתו של פלוני, לקה ונפגע מפני קפדתו של פלוני: והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב אבות ב י. וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וד' מאות איש שהיו עמו היכן הם נשמטו כל אחד ואחד הלך לדרכו אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב מד"ר בראש' עח.  — ובמשמ' נפגע ע"י הרעה שבא על חברו: כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני וכו' אמר להם (לתלמידיו) עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי שם ויקר' כח. —  ובמשמ' אחרת, °נִכְוָה בגחלתו של פלוני, חש צער מפני כבודו של פלוני: מתעלסים באהבים ועד מחיצתם לא באים באשם נלהבים ובגחלתם נכוים ובפארם הם נאלמים שבת פר' החדש, ובכן.  — °נִכְוָה בגחלי העני וכדומה, ואמר הפיטן: ירוחם בך יתום אסיר תקוה, ולבו בגחלי העני נכוה ירוחם, הגדה, כ"י בריט' מוז'.  — °נִכְוָה בצער: הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול הזה שיש לכל איש (גֵר) הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה החנוך, עקב, מצוה תלא.

 — קל, * כָּוָה, פ"י, כּוֶֹה, כְּוָאוֹ, כְּוָיוֹ, — כָּוָה אותו, עשה לו כויה באש: כואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפרנו מקום שאינו עושה חבורה ב"ק ח א.  היתה בו מחיה כעדשה כוה חצייה והלך חצייה תוספתא נגע' ג ג.  הקומקום הזה (של רותחים) כווה ומפציעו מפחם בו ירוש' פסח' ו לג..  שאם כוייו על כף ידו וצבת על כף ראשו וצבת או שהטיל עליו שלג או צונן שם ב"ק ח ו:.  — ופעול * כָּוּוּי: משל לחמורה שרעת ונכוית ויצא בנה כווי מי גרם לו לולד שיצא כווי שנכוית אמו מד"ר ויקר' טו. 

— הִפע', *הִכְוָה, — כמו קל:התולש סימני טומאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה נגע' ז ד. — ואמר הפיטן: זריבת תפתה הכנת משני דינים, חדשים שנים עשר הַכְווֹת כל סרבנים שבת ד אח"פ, אשיחה.

— פִע', * כִּוָּה, — פעל בברזל רותח באש על מכה וכדומה לרפואה: משל לחמורה שהיתה חולה והוליכה אצל האפייטרים וכיוה אותה  וכו' מד"ר במד' ט.  ירחץ הנשיכה במי רגלים או ישים עליה עלוקות או יכונה מ' אלדבי, שבילי אמונה ד.